הבנת ציורי ילדים על פי קתי א' מלקיודי (שלב 1)

בין 18 חודשים עד לגיל 3

תקופה בה נעשים הסימנים הראשונים על הנייר (או בכל מקום אחר בבית) הוא חופף לתקופה הסנסו-מוטורית בהתפתחות הקוגניטיבית (פייזה) ולהתחלת החשיבה הקדם אופרציונלית.  זוהי תקופה בה הילד חושב בצורה תנועתית, מתחיל לשפר את התאום בין עין יד, מתחיל לתפס, ללכת ולרוץ.  יש התפתחות הדרגתית של התנהגות מכוונת מטרה וילדים נהנים מחיקוי של אחרים בסביבתם.  לקראת סוף שלב זה מתחילה החשיבה הסמלית וילדים מתחילים למיין דברים על פי צורה, צבע וגודל. בין שנה לשנה וחצי הציורים ספונטניים והפעוט אינו יודע כיצד לשרבט.  השליטה בתנועות שיוצרות את השרבוט מועטת.  התוצאה מקרית ואיכות הקווים מגוון.  זוהי חוויה חושית, אימון בקואורדינציה והם נהנים מהציור גם מהחוויה תנועתית שהוא מספק להם.  ככל שמתפתחים הכישורים המוטורים של הילדים, הם מתחילים ליצור תנועות חוזרות בשרבוטיהם. בשלב זה אין שימוש מודע בקו ליצירת סימנים מייצגים או צורות סמליות ואין מודעות לשימוש בצבע מסוים.  בגיל 2-3 יתכן וישתמשו במרחב הנייר בדרכים שונות, מה שמצביע על זיהוי קצוות הנייר. הם ממקמים קווים וצורות במרחב.  בשלב זה עדיין יש טווח קשב וכישורים מוטורים מוגבלים ולא סביר שניתן יהיה להפיק נרטיב ביחס לתוצר האמנותי.

בבליוגרפיה:

מלקיודי, ק' (2004).  הבנת ציורי ילדים. קריית ביאליק, "אח" בע"מ

ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה

לאילוסטרציה בלבד, גיא בן 5.2

לאילוסטרציה בלבד, גיא בן 5.2

תקציר שלבי התפתחות הציור על פי יהודה רימרמן בספרו "ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה" 1995

 1.5 4 שנים

השרבוט

תנועות שהולכות ומתעדנות עם התפתחותו של הילד. קווי השרבוט תחילה בלתי מכוונים וחסרי צורה לעיתים מכנה הילד את קשקושיו בשמות (מפני שראה שכך עושים המבוגרים) אך אין לו שליטה על תוצאות פעילויותיו. במשך הזמן הילד משרבט בתנועות מכוונות יותר תוך שכלול תנועת ידו וחזרה על תנועה קודמת עד שמגיעה לשליטה (חלוקת שטח תכנון ושיטה) לעבר ציור הדיוקן הראשון (ציור צורני). השרבוט נחשב ליסוד ראשוני בכתיבה וציור.  הטלת קווים וכתמים בהשפעת דחפים מוטורים, חלקם ספונטנים ומקצתם מודעים. בתחילה השרבוט מהווה פעילות מוטורית הגורמת לילד הנאה. בגיל 3 מצטרף לשרבוט הגורם הרצוני התיעודי וגוברת שאיפתו למצוא בפעילותו הגרפית ביטוי עצמי. השרבוט חשוב בהתפתחות של הילד, הוא מאמן את הזיכרון החזותי, את כושר החיקוי, מלמד להתמצא בעולם של קווים וצבעים ומשפר את ההתאמה בין היד לעין.

 4-5 שנים

השלב הטרום סכימאטי

ציון הציור בשם, ישנו מרחק רב בין העצמים והדמויות במציאות להמחשתם. שינוי כוונות הילד בעת הציור בהשפעת אסוציאציות שונות אופיינית בשלב זה. הקו הופך מאמצעי למטרה בפני עצמה.

לאילוסטרציה בלבד, דניה בת 6.54-9 שנים

הסכימה

(הריכוז בציור נמוך (10-15 דקות) הילד למד את היסודות החשובים של הציור: קו ומעגל ומוכן לקראת הציור הצורני. לאחר ניסוי ואימון רב הוא יצייר דמות ראשונה: צרוף של מעגל וקווים ישרים מכוונים כלפי מטה – יצור אנושי.  דמות האדם היא הנושא הראשון והחשוב ביצירותיו. הסכימה הילדותית היא ציור מופשט, רישום ידיעות על העצם, על פי הזיכרון ולא תמונה ריאלית. אם ידיעותיו גדולות הוא מתאר אותן בכמה סכמות אם הן דלות הוא משתמש באותה סכמה. התיאור הסכמתי תובע שכל אובייקט יופיע בשלמותו ושכל מרכיביו יראו לעין.  שמירה על שלמות הדמות או העצם נובעים ממהותה של הסכימה, רישום ידיעות על האובייקט המתואר.  הדמות עירומה, כוללת הוספת בגדים, כשרואים את אברי המין. בשלב זה קיימת התייחסות לסדר וארגון במרחב בציור. בגיל 6 הדמויות והחפצים מתרכזים סביב קו הבסיס, לרוב בשוליים התחתונים של הדף. מגיל 7 הלך ופוחת תאור זה. את ראשית ההתייחסות למרחב יש לראות במתיחת קו האופק, בו מרחיק הילד את האדמה והרקע מן השוליים, זה יכול להגיע ל4 ספירות.  בין 6-9 היא נהפכת לדגם מגובש.

 9-11 שנים

הציור הטרום ריאליסטי

ילדים בשלב זה אינם מסתפקים בציור הסמכתי ומנסים לגלם את המציאות בסגנון ריאליסטי. מופיעות שתי מגמות: סכמאטית ומציאותית.  ילדים משתדלים לצייר את העולם כפי שהוא נראה, אך לא מוותרים לגמרי על העיצוב הסכמאטי המוכר.  ישנה חשיבות רבה ליחסים בין העצמים השונים.  תחילה הגודל יהיה ביחס למידת החשיבות שמיחס הילד לפרטים ולאחר מכן יתייחס אליהם בצורה אובייקטיבית ויגיע באורח טבעי לצורך בקביעת פרופורציה. בשלב זה הילד לא שומר על שלמות התיאור. שינוי בתפיסה המרחבית מאפשרת הבנת שקיפויות/ חלל/הסתרה של עצמים. הילד אינו מוותר על האינדיוידואלי והיחודי. ישנם ילדים החוזרים על דגם מסוים בלי להתקדם ולשכלל אותו – סטריאוטיפים כאלה עפ"י רוב משמעותיים ומחייבים אבחון קפדני. קשיים טכניים לעיתים גורמים לילד להעדיף לא לצייר דמות אדם.

 11-14 שנים ואילך

הציור הריאליסטי

כושר התפיסה מתפתח ואתה יכולת הראיה הריאלית. כושר ראיה חד חשוב להתפתחות הכושר הגראפי אך אינו זהה עמו. התמודדות על תיאור דברים כפי שהם קשה ומייגעת. הביקורת כלפי עצמם והחברה מאוד דקדקנית. על סף המעבר מציור הנוסחה לציור המציאותי נעצרת ההתקדמות הגראפית של רוב הילדים. יכולת הביטוי הגראפי אינו חופף לתפיסתו של הילד וידיעותיו והדבר גורם לו לאי נוחות ואכזבה.

 

 

שלבי התפתחות דרך האמנות

לאילוסטרציה בלבד. יונתן אלמוג בן ה-6

לאילוסטרציה בלבד, יונתן בן 6

 שלבי ההתפתחות על פי יהודית רובין משנת 1985

נראה לי שבשנים האחרונות חלו שינויים מרחיקי לכת באופן בו ילדים גדלים, מתאמנים בחוויות חדשות, נחשפים לתכנים המשפיעים על תפיסת עולמם ולכן שלבים אלה מעט מיושנים, אולם הם מהווים כלי להערכת שינויים.

1-2.5 שנים
שלב המניפולציה

המפגש עם סוגי החומרים השונים הוא במניפולציה שלהם.
שימוש בחומרים כחוויה סנסו-מוטורית, תחושת החומר, הטקסטורה שלו והמראה שלו. ישנה חשיבות לאספקט הקינסטטי של החוויה: הגוף כולו בתוך החוויה. במשך שלב זה הילד מתחיל להיות מודע לכך שהוא זה שגורם לשינויים.

4-3-2 שנים
שלב היצירה

הילד רוכש שליטה על תנועותיו וכן על השימוש בחומרים.
הוא מתאמן על ידי חזרה על תנועות ופעולות מסוימות (קווית, מעגלית, מעיכה, גלגול)
הילד מפריד בין צורות, יוצר צורות מכוונות שמקבלת שם והזדהות..

שלב השיום

הילד נותן שמות לעבודותיו אם בשל דרישת הסביבה או רצון לעשות 'משהו' בעל שם.
הסביבה לא בהכרח מזהה את הקשר בין השם לעבודותיו, אבל הוא כן.

For illustration only. Omri, age 4.5

לאילוסטרציה בלבד, עמרי בן 4.5

הילד מיצג פרטים שהוא יודע שחשובים לו באובייקט שביצירה, ולא את מה שהו רואה.

שלב ההכלה

בשלב זה מילוי הקווים ויצירת גבולות נהיה אפשרי וחשוב.
ככל שהילד מתפתח הוא שולט יותר בעצמו וביצריו.
הילד מאד נהנה לעשות ולהראות את יכולתו להישאר בתוך הקווים, כך שבצורה בריאה הוא יוצר וממלא את גבולותיו, כמו שהוא לומד ועשה בתחומים אחרים בחייו.
רצון לשליטה.

 

For illustration only. By Dania Kariv, age 7

לאילוסטרציה בלבד, דניה בת 7

 11-6 שנה
שלב המיזוג

עבודותיו מתחילות להיות יותר מאוחדות.
הוא מתחיל למצוא דרכים מועדפות לומר דברים. הוא עובר מנקודת מבט אגוצנטרי ליותר חברתי, הוא מכיל עוד משתתפים חוץ מעצמו ליצירות שלו.

12 ואילך
שלב האישי

חיפוש לזהות וביטוי העצמי דרך היצירה.
המתבגר מחפש את המדיה המתאימה לו, לעולמו הפנימי והחיצוני, כשנושא והתעסקות המרכזית היא בו עצמו.
בשלב זה ישנה הגברה בביקורת עצמית ודאגה לשלמות.