תקציר שלבי התפתחות הציור על פי יהודה רימרמן בספרו "ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה" 1995

 1.5 – 4 שנים

השרבוט

תנועות שהולכות ומתעדנות עם התפתחותו של הילד. קווי השרבוט תחילה בלתי מכוונים וחסרי צורה לעיתים מכנה הילד את קשקושיו בשמות (מפני שראה שכך עושים המבוגרים) אך אין לו שליטה על תוצאות פעילויותיו. במשך הזמן הילד משרבט בתנועות מכוונות יותר תוך שכלול תנועת ידו וחזרה על תנועה קודמת עד שמגיעה לשליטה (חלוקת שטח תכנון ושיטה) לעבר ציור הדיוקן הראשון (ציור צורני). השרבוט נחשב ליסוד ראשוני בכתיבה וציור.  הטלת קווים וכתמים בהשפעת דחפים מוטורים, חלקם ספונטנים ומקצתם מודעים. בתחילה השרבוט מהווה פעילות מוטורית הגורמת לילד הנאה. בגיל 3 מצטרף לשרבוט הגורם הרצוני התיעודי וגוברת שאיפתו למצוא בפעילותו הגרפית ביטוי עצמי. השרבוט חשוב בהתפתחות של הילד, הוא מאמן את הזיכרון החזותי, את כושר החיקוי, מלמד להתמצא בעולם של קווים וצבעים ומשפר את ההתאמה בין היד לעין.

 4-5 שנים

השלב הטרום סכימאטי

ציון הציור בשם, ישנו מרחק רב בין העצמים והדמויות במציאות להמחשתם. שינוי כוונות הילד בעת הציור בהשפעת אסוציאציות שונות אופיינית בשלב זה. הקו הופך מאמצעי למטרה בפני עצמה.

הסכימה

(הריכוז בציור נמוך (10-15 דקות) הילד למד את היסודות החשובים של הציור: קו ומעגל ומוכן לקראת הציור הצורני. לאחר ניסוי ואימון רב הוא יצייר דמות ראשונה: צרוף של מעגל וקווים ישרים מכוונים כלפי מטה – יצור אנושי.  דמות האדם היא הנושא הראשון והחשוב ביצירותיו. הסכימה הילדותית היא ציור מופשט, רישום ידיעות על העצם, על פי הזיכרון ולא תמונה ריאלית. אם ידיעותיו גדולות הוא מתאר אותן בכמה סכמות אם הן דלות הוא משתמש באותה סכמה. התיאור הסכמתי תובע שכל אובייקט יופיע בשלמותו ושכל מרכיביו יראו לעין.  שמירה על שלמות הדמות או העצם נובעים ממהותה של הסכימה, רישום ידיעות על האובייקט המתואר.  הדמות עירומה, כוללת הוספת בגדים, כשרואים את אברי המין. בשלב זה קיימת התייחסות לסדר וארגון במרחב בציור. בגיל 6 הדמויות והחפצים מתרכזים סביב קו הבסיס, לרוב בשוליים התחתונים של הדף. מגיל 7 הלך ופוחת תאור זה. את ראשית ההתייחסות למרחב יש לראות במתיחת קו האופק, בו מרחיק הילד את האדמה והרקע מן השוליים, זה יכול להגיע ל4 ספירות.  בין 6-9 היא נהפכת לדגם מגובש.

 9-11 שנים

הציור הטרום ריאליסטי

ילדים בשלב זה אינם מסתפקים בציור הסמכתי ומנסים לגלם את המציאות בסגנון ריאליסטי. מופיעות שתי מגמות: סכמאטית ומציאותית.  ילדים משתדלים לצייר את העולם כפי שהוא נראה, אך לא מוותרים לגמרי על העיצוב הסכמאטי המוכר.  ישנה חשיבות רבה ליחסים בין העצמים השונים.  תחילה הגודל יהיה ביחס למידת החשיבות שמיחס הילד לפרטים ולאחר מכן יתייחס אליהם בצורה אובייקטיבית ויגיע באורח טבעי לצורך בקביעת פרופורציה. בשלב זה הילד לא שומר על שלמות התיאור. שינוי בתפיסה המרחבית מאפשרת הבנת שקיפויות/ חלל/הסתרה של עצמים. הילד אינו מוותר על האינדיוידואלי והיחודי. ישנם ילדים החוזרים על דגם מסוים בלי להתקדם ולשכלל אותו – סטריאוטיפים כאלה עפ"י רוב משמעותיים ומחייבים אבחון קפדני. קשיים טכניים לעיתים גורמים לילד להעדיף לא לצייר דמות אדם.

 11-14 שנים ואילך

הציור הריאליסטי

כושר התפיסה מתפתח ואתה יכולת הראיה הריאלית. כושר ראיה חד חשוב להתפתחות הכושר הגראפי אך אינו זהה עמו. התמודדות על תיאור דברים כפי שהם קשה ומייגעת. הביקורת כלפי עצמם והחברה מאוד דקדקנית. על סף המעבר מציור הנוסחה לציור המציאותי נעצרת ההתקדמות הגראפית של רוב הילדים. יכולת הביטוי הגראפי אינו חופף לתפיסתו של הילד וידיעותיו והדבר גורם לו לאי נוחות ואכזבה.