יוצרים באמנות ומורידים לחצים

אוסנת הגיע לקליניקה כשהיא מדווחת שכולם מרגיזים אותה והכל מעצבן אותה. אמא שלה לוחצת עליה להתחתן ואביה לא אומר כלום ושניהם מעצבנים אותה. בעבודה היא לא מוצאת שקט ומרגישה שלא מבינים אותה. בזוגיות הדברים לא הולכים כפי שרצתה. נעזוב את ההסברים הקשורים למדוע היא עצבנית ומה הצפיות והערכים ונעסוק לרגע באמנות, בהרפיה של הגוף ויצירת רגע אחר בתוך מציאות מלחיצה ולא אופטימית. הקטע הוא להמחשה בלבד ואינו קשור למטופלי.

לקרוע/לנעוץ/ללוש

יצירה 1.

קחו קרטון עבה וגדול ודקרו אותו עם קיסם/שיפוד למנגל. דקרו אותו ב20 מקומות שונים או יותר ואז חברו את הנקודות. עצרו להתבונן. בדקו מה יצא -כתם, קו, דימוי. אם תתבוננו מספיק זמן משהו יצוץ. צבעו את הדימוי שיצא בכל הכח בצבעי פנדה.

יצירה 2.

קחו כמה עיתונים וקרעו אותם, תחילה לחתיכות גדולות ואחר כך לחתיכות יותר קטנות עד שהכל גרוס. שימו לב לשינוי בדופק, לתחושה בגוף.

אפשר גם לקחת קרטון / קופסאות מקרטון ולקרוע אותם.

.יצירה 3.

קחו כמה צבעים של פלסטלינה וקרטון עבה. מרחו את הפלסטלינה על הקרטון ויצרו רקע על כל הקרטון. כשסיימתם התבוננו ובדקו אם מתאים להוסיף נוף או דימוי.

"אבל המורה, לא היו שעורי בית" פורסם ב ynet

את הסימנים להפרעת קשב וריכוז, ניתן לראות כבר מגיל צעיר מאוד, טוענת אורית אלקלעי, תרפיסטית באומנות, ומזכירה שחשוב להכיל את הילד ולתת לו אוזן קשבת ותשומת לב.

סוף היום מגיע. הצלצול נשמע. אני עוזב את בית הספר, את הנאונים, הצבעים הקרים, האורות הבוהקים והרחש הבלתי נגמר שרוחש במסדרונות. מיד אני מרגיש יותר חי. אני הולך הביתה ובדרכי מקשיב לשקט, משחק עם הכלבים ושוכח מהכל.אני לא זוכר כלום מהיום שהיה. צף בין הטלוויזיה למחשב עד הלילה ורק כשאני נשכב במיטה, עולים לי זיכרונות מהיום, משפטים שהמורה צרחה לעברי בשיעור היסטוריה, שיעורי הבית שיש לשיעור חשבון ואת זה שמחר אני רוצה לקום שעה לפני הזמן כדי להכין עבודה לשיעור מדע. באותו רגע במיטה אני בטוח שאזכור הכל למחרת בבוקר. כשאני קם, זה תמיד ברגע האחרון. אמא צועקת עלי שאזוז, שאני עצלן. אבא מוסיף שהוא לא יודע מה יהיה איתי.אני מגיע לבית הספר דקה אחרי הצלצול. הנאונים וההד של המסדרון מכים בי. המורה במסדרון מגנה את איחורי והמזכירה מקבלת את פני ב"אתה רוצה לעשות אצלי כרטיסיה? זה ממש לא בסדר. אנחנו נזמין את ההורים". נבוך אני הולך לכיתתי. אין לי קצה חוט מה היום יביא, אבל אני כבר מרגיש שמשהו רע עומד לקרות.המורה נכנסת לכיתה ומבקשת להוציא את השיעורים. אני נדהם, שהרי לא היו שיעורים. אני פותח את המחברת בה כתובות השאלות ואין לי מושג מתי כתבתי אותן. שוב המורה צועקת עלי. שוב לא הכנתי שעורים. אוף. שוב לא הבאתי נעלים לשיעור ספורט. עוד לא התחיל היום ואני מת לצאת מהמקום הבלתי אפשרי הזה.

תסכול, כעס ופגיעה בדימוי העצמי

התיאור הוא אמנם רק לצורך המחשה בלבד ובמציאות יש להפרעה עוצמות וביטויים שונים, אך הוא מתאר היטב את תחושותיו של ילד בכיתה ד', הסובל מהפרעת קשב וריכוז וממחיש היטב את הקושי שהוא וילדים אחרים חווים בשל ההפרעה.הפרעת קשב וריכוז (ADD) והפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא תסמונת התפתחותית המתייחסת לשלושה תחומים: קשיים בשליטה בקשב, קשיים בשליטה בדחפים – אימפולסיביות וקשיים בשליטה ברמת פעילות – היפראקטיביות.בעלי ADHD/ADD מגלים קושי לפחות בחלק מהכישורים והמיומנויות הבאים: יכולת תכנון מפת דרכים ויצירת סדרי עדיפויות, תכנון זמן, יכולת לביקורת עצמית, עיכוב תגובה, ויסות רגשות, גמישות וכן נקיטת יוזמה, זיכרון, שמירה על מוטיבציה מספקת לאורך זמן ולקיחת אחריות. בנוסף, עלולים להתפתח קשיים רגשיים, כמו: תסכול רב וכעס, פגיעה בדימוי העצמי ופגיעה במוטיבציה.בדרך כלל, ההפרעה נחשפת לראשונה במסגרת בית הספר. האבחון לילדים נעשה על ידי רופא ילדים עם ניסיון בהתפתחות הילד, נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים ונוער. מומלץ לערוך את האבחון מעל גיל 6.

איך מזהים את הבעיה?

סימפטומים המרמזים על הפרעת קשב וריכוז ניתן לראות בכל שלבי ההתפתחות. הורים, אל תלחצו! יש הרבה משתנים שמשפיעים על ילדיכם ולא כולם קשורים בהפרעת קשב. היו קשובים לצרכים של ילדיכם.

תינוקות: אי שקט, התפרצויות בכי, עיכוב בהתפתחות ראשונית של שפה ומוטוריקה.

גיל 3-5: קושי במוטוריקה עדינה, התפרצויות כעס ובכי, חוסר משמעת, חוסר הקשבה, מוסחות, חוסר יכולת להשלים משימות, איחור בהתפתחות השפה, שינויים רבים במצב הרוח והעדר תשומת לב לסכנה: לעיתים הילד רץ לכביש או עולה למקומות מסוכנים. נראה כאילו הוא עושה "דווקא". הורים ומורים צריכים ללמוד כיצד לא לפתח יחסי עוינות עם הילד, להבין שהילד לא עושה את מעשיו בכוונה והוא, כשאר הילדים, זקוק לגבולות, הבנה והעצמה באופן המתאים לו.

גיל 6-12: התפרצויות זעם, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, מוסחות, קושי לעמוד בתור, לעיתים פעילות יתר, אובדן של דברים, הסתכנות שלא לצורך, התחצפויות, קשיי למידה, קושי בכתיבה ואי השתתפות בלימודים או בפעולות חברתיות. הילד לא חברתי, מסתגר, לעיתים אלים כלפי ילדים אחרים ואפילו כלפי מבוגרים. בשלב זה, חלק מהתנהגויותיו של הילד הם תוצר של התגובות שלמד במשך השנים.

מתבגרים: התפרצויות כעס, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, קושי לעמוד בתור. הוא זקוק לריגושים וגירויים רבים, רב עם אחרים, לא חברתי ומסוגר. נוטה להסתכן, נוטה להתמכרויות לסמים ואלכוהול.

מה ההשלכות של התופעה?

על פי חוזר משרד הבריאות משנת 2008, 5-10% מילדי בית הספר בגילאי 6-18 מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. השכיחות אצל בנים גבוהה מאשר אצל בנות. חלק ניכר מהילדים מתמודדים עם ההפרעה גם בגיל ההתבגרות וגם בבגרותם.החדשות הטובות הן שהפרעת קשב וריכוז משתנה עם השנים ובמקרים רבים ישנה הטבה. ככל שעולמו הפנימי של הילד, הנער, המבוגר יהיה חיובי יותר ונפשית הוא יהיה חזק יותר, כך איכות חייו תהיה טובה יותר. הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז משתנים עם התפתחותו של הילד ומושפעים באופן ישיר מהאינטראקציה החיובית עם הסביבה המיידית שלו בבית ובבית הספר.אבחון מאפשר לילד, להורים ולמורים, להבין את הילד. מטרת האבחון היא לעזור לילד להתקדם על אף הקשיים שלו ולעזור להורים ולמורים למנוע את תופעות הלוואי של ההפרעה, הגורמות לירידה בביטחון עצמי, דכדוך, צורך בריגושים וגירויים רבים, אלימות, קשיים חברתיים ונטייה להתמכרויות לסמים ואלכוהול.  התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז דורשת מהמעורבים, ההורים והמורים, להבין אותה לעומקה, ללמוד להתייחס לסימפטומים שלה באופן שיחזק את הילד ולא יאשים אותו בקושי שלו. אפשרויות חיזוקו של הילד מגוונות. לעיתים ידע והקשבה בבית ובבית הספר מספיקים לשיפור מצבו של הילד ובמקרים אחרים, עבודת צוות עקבית ומעמיקה, הכוללת טיפול רגשי, הוראה מתקנת ופסיכיאטר היא שתעזור לילד בדרכו לעתיד חיובי.

כמה טיפים להורים:

ילד עם הפרעת קשב רגיש לסביבתו ולכן מומלץ להנהיג הרגלי חיים משפחתיים המותאמים למצבו ויכולים לעזור לו בשיפור איכות חייו ובכך בשיפור חייה של המשפחה כולה:

  • צרו מסגרת קבועה עבור הילד לגבי שיעורי בית, מערכת שעות, שעת השינה וזמן הארוחות. לדוגמא: צרו הרגל של כתיבת כל דבר ביומן והרגל של קריאה ביומן בחזרה מביה"ס ולפני היציאה מהבית.
  • היו ברורים בהנחיותיכם ובדקו שבקשתכם הגיונית. במקום לומר לילד שיתנהג יפה, אמרו לו לשחק 10 דקות בלגו או למשל, שהוא יכול לעשות הפסקה מהשיעורים ל-5 דקות ולשמוע שיר אחד.
  • היו עקביים.
  • הסירו את מה שיכול להסיח את דעתו של הילד במסגרת היום שלו. לדוגמא, הוציאו אחים מהחדר כשהוא מכין שיעורים.
  • ארגנו את הבית באופן שאינו מסיח את הדעת.
  • כבו את הטלוויזיה / המחשב על מנת לאפשר זמן ריכוז.
  • בלו זמן איכות עם הילד בפעילות שהוא טוב בה לבניית בטחונו העצמי.
  • הקפידו לתת לילדכם משובים חיוביים על מעשיו.
  • בבחירת בית הספר יש לתת את תשומת הלב לאווירה בתוכו (אקוסטיקה/חלל), בדקו אם הדגשים הלימודיים מתאימים לתחומי העניין של הילד, כמו: טבע, אמנות ומדעים. זאת על מנת להקל עליו את המפגש עם בית הספר והתאמתו לאופיו.
  • גייסו שיתוף פעולה בבית הספר ממורת עזר (מתי"א), יועצת ומטפלים שונים.

הכתבה התפרסמה ב-YNET ב-18.5.09

הבנת ציורי ילדים על פי קתי א' מלקיודי (שלב 1)

בין 18 חודשים עד לגיל 3

תקופה בה נעשים הסימנים הראשונים על הנייר (או בכל מקום אחר בבית) הוא חופף לתקופה הסנסו-מוטורית בהתפתחות הקוגניטיבית (פייזה) ולהתחלת החשיבה הקדם אופרציונלית.  זוהי תקופה בה הילד חושב בצורה תנועתית, מתחיל לשפר את התאום בין עין יד, מתחיל לתפס, ללכת ולרוץ.  יש התפתחות הדרגתית של התנהגות מכוונת מטרה וילדים נהנים מחיקוי של אחרים בסביבתם.  לקראת סוף שלב זה מתחילה החשיבה הסמלית וילדים מתחילים למיין דברים על פי צורה, צבע וגודל. בין שנה לשנה וחצי הציורים ספונטניים והפעוט אינו יודע כיצד לשרבט.  השליטה בתנועות שיוצרות את השרבוט מועטת.  התוצאה מקרית ואיכות הקווים מגוון.  זוהי חוויה חושית, אימון בקואורדינציה והם נהנים מהציור גם מהחוויה תנועתית שהוא מספק להם.  ככל שמתפתחים הכישורים המוטורים של הילדים, הם מתחילים ליצור תנועות חוזרות בשרבוטיהם. בשלב זה אין שימוש מודע בקו ליצירת סימנים מייצגים או צורות סמליות ואין מודעות לשימוש בצבע מסוים.  בגיל 2-3 יתכן וישתמשו במרחב הנייר בדרכים שונות, מה שמצביע על זיהוי קצוות הנייר. הם ממקמים קווים וצורות במרחב.  בשלב זה עדיין יש טווח קשב וכישורים מוטורים מוגבלים ולא סביר שניתן יהיה להפיק נרטיב ביחס לתוצר האמנותי.

בבליוגרפיה:

מלקיודי, ק' (2004).  הבנת ציורי ילדים. קריית ביאליק, "אח" בע"מ

טיפול באמנות והקשת האוטיסטית

טיפול באמנות והקשת האוטיסטית ASD

כמטפלת באומנות אני מאמינה שיצירתיות היא כוח מניע בחיים.  ככל שאנו יצירתיים, היצירתיות מניעה אותנו וככל שהיא קיימת בחיינו היא ממלאת אותם.  כל אדם יצירתי באופן זה או אחר.  יש שאוהבים לצייר, אחרים לנגן, לשחק עם בובות, להשתעשע במתמטיקה, לשחק בשח או כדורסל.  הקשת האוטיסטית כוללת ספקטרום של אופני התנהגות, תקשורת וסגנון חשיבתי וחברתי. להורה התמודדות עם ילד בעל אופני תקשורת לא מוכרים מצריך כלים ומקורות כוח שבמקרים רבים אינם ברורים מאליהם וצריכים לפתחם.  באמנות יוצרים ומתקשרים גם ללא מילים, בגוף, בצליל, בצבע ובחומר.  בשפה חדשה שמתגבשת בין שני אנשים תוך כדי הטיפול.  

קולות מתוך הקהילה

דונה וויליאמס סופרת ואמנית אוטיסטית בתפקוד גבוה שספריה תורגמו לשפות רבות, מתארת בספרה "אף אחד בשום מקום"  את החוויה המנותקת, את חוסר האונים שבו היתה שרויה בשל חוסר הידיעה של מה האחרים מצפים ממנה.  היא מתארת כיצד קולות האנשים מבחוץ הטרידו אותה וכיצד היתה נאלצת לענות על מנת "להיפטר" מהם ומהצורך לצאת מעולמה.

""מה את חושבת שאת עושה?" הגיח פתאום הקול ומאחר וידעתי שאני חייבת לענות על מנת להיפטר מהקול הטורדני, הייתי מתפשרת ועונה: "מה את חושבת שאת עושה" …"אל תחזרי על כל דבר שאני אומרת" זעק הקול. מרגישה שעלי לענות, הייתי אומרת: "אל תחזרי על כל דבר שאני אומרת" –  סתירה – לא היה לי מושג למה מצפים ממני"."

כשמדובר באוטיזם כדאי לבדוק איך אנשי הקהילה רואים את הדברים ולמה הם זקוקים מאיתנו. 

ג'ים סינקלייר, פעיל זכויות אוטיסטי וממרכזיה של הרשת האוטיסטית הבינלאומית, פרסם בשנת 1993 את המאמר "אל תתאבלו עלינו". סינקלייר מבין את קשייהם של הורים לילדים אוטיסטים ובמקביל מבקש מהם לא להתאבל עליהם אלא לראות את מי שהם, להבין אותם, לתרגם עבורם את העולם ולתמוך בהם. 

הוא כותב: "אתם לא איבדתם ילד לאוטיזם"…"אל תתאבלו עלינו"…"הבט בילד האוטיסטי שלך שוב ואמור לעצמך: "זה איננו הילד שצפיתי לו ושנערכתי לו.  זהו ילד חוצן אשר נחת בחיי במקרה.  אני לא יודע מי הילד הזה או מה הוא יהיה בעתיד.  אבל אני יודע שזהו ילד, נטוש בעולם זר, בלי הורים מסוגו לדאוג לו.  הוא צריך משהו שידאג לו, שילמד אותו, שיתרגם עבורו ושיתמוך בו".

 התבוננות בפרטים הקטנים

ישנם קריטריונים לאבחון ילד על הקשת האוטיסטית.  האבחון חשוב ובטיפול נתייחס אליו אולם כל ילד יראה לנו בדרכו למה הוא זקוק. בטיפול באמנות, כמו בהורות אנו מסתכלים על הילד, קשובים לצרכיו ומתאימים את צפיותינו לתפיסותיו וליכולותיו ובמקביל מנסים גם ללמד אותו, לתווך את העולם עבורו ולאתגר אותו. 

ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה

לאילוסטרציה בלבד, גיא בן 5.2

לאילוסטרציה בלבד, גיא בן 5.2

תקציר שלבי התפתחות הציור על פי יהודה רימרמן בספרו "ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה" 1995

 1.5 4 שנים

השרבוט

תנועות שהולכות ומתעדנות עם התפתחותו של הילד. קווי השרבוט תחילה בלתי מכוונים וחסרי צורה לעיתים מכנה הילד את קשקושיו בשמות (מפני שראה שכך עושים המבוגרים) אך אין לו שליטה על תוצאות פעילויותיו. במשך הזמן הילד משרבט בתנועות מכוונות יותר תוך שכלול תנועת ידו וחזרה על תנועה קודמת עד שמגיעה לשליטה (חלוקת שטח תכנון ושיטה) לעבר ציור הדיוקן הראשון (ציור צורני). השרבוט נחשב ליסוד ראשוני בכתיבה וציור.  הטלת קווים וכתמים בהשפעת דחפים מוטורים, חלקם ספונטנים ומקצתם מודעים. בתחילה השרבוט מהווה פעילות מוטורית הגורמת לילד הנאה. בגיל 3 מצטרף לשרבוט הגורם הרצוני התיעודי וגוברת שאיפתו למצוא בפעילותו הגרפית ביטוי עצמי. השרבוט חשוב בהתפתחות של הילד, הוא מאמן את הזיכרון החזותי, את כושר החיקוי, מלמד להתמצא בעולם של קווים וצבעים ומשפר את ההתאמה בין היד לעין.

 4-5 שנים

השלב הטרום סכימאטי

ציון הציור בשם, ישנו מרחק רב בין העצמים והדמויות במציאות להמחשתם. שינוי כוונות הילד בעת הציור בהשפעת אסוציאציות שונות אופיינית בשלב זה. הקו הופך מאמצעי למטרה בפני עצמה.

לאילוסטרציה בלבד, דניה בת 6.54-9 שנים

הסכימה

(הריכוז בציור נמוך (10-15 דקות) הילד למד את היסודות החשובים של הציור: קו ומעגל ומוכן לקראת הציור הצורני. לאחר ניסוי ואימון רב הוא יצייר דמות ראשונה: צרוף של מעגל וקווים ישרים מכוונים כלפי מטה – יצור אנושי.  דמות האדם היא הנושא הראשון והחשוב ביצירותיו. הסכימה הילדותית היא ציור מופשט, רישום ידיעות על העצם, על פי הזיכרון ולא תמונה ריאלית. אם ידיעותיו גדולות הוא מתאר אותן בכמה סכמות אם הן דלות הוא משתמש באותה סכמה. התיאור הסכמתי תובע שכל אובייקט יופיע בשלמותו ושכל מרכיביו יראו לעין.  שמירה על שלמות הדמות או העצם נובעים ממהותה של הסכימה, רישום ידיעות על האובייקט המתואר.  הדמות עירומה, כוללת הוספת בגדים, כשרואים את אברי המין. בשלב זה קיימת התייחסות לסדר וארגון במרחב בציור. בגיל 6 הדמויות והחפצים מתרכזים סביב קו הבסיס, לרוב בשוליים התחתונים של הדף. מגיל 7 הלך ופוחת תאור זה. את ראשית ההתייחסות למרחב יש לראות במתיחת קו האופק, בו מרחיק הילד את האדמה והרקע מן השוליים, זה יכול להגיע ל4 ספירות.  בין 6-9 היא נהפכת לדגם מגובש.

 9-11 שנים

הציור הטרום ריאליסטי

ילדים בשלב זה אינם מסתפקים בציור הסמכתי ומנסים לגלם את המציאות בסגנון ריאליסטי. מופיעות שתי מגמות: סכמאטית ומציאותית.  ילדים משתדלים לצייר את העולם כפי שהוא נראה, אך לא מוותרים לגמרי על העיצוב הסכמאטי המוכר.  ישנה חשיבות רבה ליחסים בין העצמים השונים.  תחילה הגודל יהיה ביחס למידת החשיבות שמיחס הילד לפרטים ולאחר מכן יתייחס אליהם בצורה אובייקטיבית ויגיע באורח טבעי לצורך בקביעת פרופורציה. בשלב זה הילד לא שומר על שלמות התיאור. שינוי בתפיסה המרחבית מאפשרת הבנת שקיפויות/ חלל/הסתרה של עצמים. הילד אינו מוותר על האינדיוידואלי והיחודי. ישנם ילדים החוזרים על דגם מסוים בלי להתקדם ולשכלל אותו – סטריאוטיפים כאלה עפ"י רוב משמעותיים ומחייבים אבחון קפדני. קשיים טכניים לעיתים גורמים לילד להעדיף לא לצייר דמות אדם.

 11-14 שנים ואילך

הציור הריאליסטי

כושר התפיסה מתפתח ואתה יכולת הראיה הריאלית. כושר ראיה חד חשוב להתפתחות הכושר הגראפי אך אינו זהה עמו. התמודדות על תיאור דברים כפי שהם קשה ומייגעת. הביקורת כלפי עצמם והחברה מאוד דקדקנית. על סף המעבר מציור הנוסחה לציור המציאותי נעצרת ההתקדמות הגראפית של רוב הילדים. יכולת הביטוי הגראפי אינו חופף לתפיסתו של הילד וידיעותיו והדבר גורם לו לאי נוחות ואכזבה.

 

 

שלבי התפתחות דרך האמנות

לאילוסטרציה בלבד. יונתן אלמוג בן ה-6

לאילוסטרציה בלבד, יונתן בן 6

 שלבי ההתפתחות על פי יהודית רובין משנת 1985

נראה לי שבשנים האחרונות חלו שינויים מרחיקי לכת באופן בו ילדים גדלים, מתאמנים בחוויות חדשות, נחשפים לתכנים המשפיעים על תפיסת עולמם ולכן שלבים אלה מעט מיושנים, אולם הם מהווים כלי להערכת שינויים.

1-2.5 שנים
שלב המניפולציה

המפגש עם סוגי החומרים השונים הוא במניפולציה שלהם.
שימוש בחומרים כחוויה סנסו-מוטורית, תחושת החומר, הטקסטורה שלו והמראה שלו. ישנה חשיבות לאספקט הקינסטטי של החוויה: הגוף כולו בתוך החוויה. במשך שלב זה הילד מתחיל להיות מודע לכך שהוא זה שגורם לשינויים.

4-3-2 שנים
שלב היצירה

הילד רוכש שליטה על תנועותיו וכן על השימוש בחומרים.
הוא מתאמן על ידי חזרה על תנועות ופעולות מסוימות (קווית, מעגלית, מעיכה, גלגול)
הילד מפריד בין צורות, יוצר צורות מכוונות שמקבלת שם והזדהות..

שלב השיום

הילד נותן שמות לעבודותיו אם בשל דרישת הסביבה או רצון לעשות 'משהו' בעל שם.
הסביבה לא בהכרח מזהה את הקשר בין השם לעבודותיו, אבל הוא כן.

For illustration only. Omri, age 4.5

לאילוסטרציה בלבד, עמרי בן 4.5

הילד מיצג פרטים שהוא יודע שחשובים לו באובייקט שביצירה, ולא את מה שהו רואה.

שלב ההכלה

בשלב זה מילוי הקווים ויצירת גבולות נהיה אפשרי וחשוב.
ככל שהילד מתפתח הוא שולט יותר בעצמו וביצריו.
הילד מאד נהנה לעשות ולהראות את יכולתו להישאר בתוך הקווים, כך שבצורה בריאה הוא יוצר וממלא את גבולותיו, כמו שהוא לומד ועשה בתחומים אחרים בחייו.
רצון לשליטה.

 

For illustration only. By Dania Kariv, age 7

לאילוסטרציה בלבד, דניה בת 7

 11-6 שנה
שלב המיזוג

עבודותיו מתחילות להיות יותר מאוחדות.
הוא מתחיל למצוא דרכים מועדפות לומר דברים. הוא עובר מנקודת מבט אגוצנטרי ליותר חברתי, הוא מכיל עוד משתתפים חוץ מעצמו ליצירות שלו.

12 ואילך
שלב האישי

חיפוש לזהות וביטוי העצמי דרך היצירה.
המתבגר מחפש את המדיה המתאימה לו, לעולמו הפנימי והחיצוני, כשנושא והתעסקות המרכזית היא בו עצמו.
בשלב זה ישנה הגברה בביקורת עצמית ודאגה לשלמות.

טיפול באמנות – מורה נבוכים

לאילוסטרציה בלבד. יונתן אלמוג. גיל 6. 

מיכאל הגיע לטיפול כשהיה בן שש וחצי. במפגש הראשון לקח שלוש בובות, הושיב אותן על האסלה, צעק: "אתן מלוכלכות, עסוקות בפיפי שלכן. לכו מכאן!" וזרק את בית הבובות.

 שמות המטופלים דמיוניים ואין קשר בין הדוגמאות בכתבה למטופליי.

 

מה עושים בטיפול באמנות

בשונה מחוג לציור שם המטרה היא ללמוד לצייר ולשאוף לעבודות אסתטיות, בטיפול באמנות היצירה מהווה אמצעי לעיבוד תכנים והתמודדות רגשית. במפגש סיפר מיכאל, באופן דרמטי ובצורה עקיפה, על הקושי בחייו, על בושתו בנושא צרכיו ועל חששו שבגלל זה הוריו ירצו להיפטר ממנו.  במשחק, מיכאל לבובות לבטא את רגשותיו. הוא הושיב אותן במקום הקושי, בשירותים וגרם להן לדבר על התחושות הקשות שלהן.  עם הזמן, בהתערבות המטפל, הבובות החלו לשפר את דימויין העצמי ומצאו דברים חיוביים זו בזו.  באמנות, הוא החל לווסת את מצבי רוחו על ידי טכניקות יצירתיות מארגנות המאפשרות הוצאת אנרגיה ותסכול באופן חיובי. המשחק, המטאפורות והיצירתיות בטיפול באמנות אפשרו לו לבטא פחדים, קונפליקטים וקשיים בצורה עקיפה המאפשרת למטפל ולילד לטפל בהם.

הטיפול ושורשיו

טיפול באמנות הוא טיפול רגשי שמשלב יצירה אומנותית ופסיכולוגיה. הטיפול משתמש בתהליך היצירה כאמצעי לפתח, לשקם ולשמר את יכולות הנפש ולפיו עצם ההתנסות בתהליכי היצירה משנה הרגלים ודפוסי התנהגות, מפתח מודעות ומשפר את יכולת ההתמודדות של הפרט. לטיפול באמנות יש שורשים בתרבויות פרימיטיביות, אך הוא התפתח כתחום מקצועי במאה ה-20 כשאנשי מדע ותרבות החלו לעסוק בלא מודע ולזהות בציורים הספונטניים של מטופלים קשר בין יצירתיות וריפוי. היום, טיפול באמנות צבר תנופה רבה הן בארץ והן ברחבי העולם, וניתן למצוא טיפולים באמנות בבתי חולים, מרפאות, הוסטלים, גנים, בתי ספר, ארגוני רווחה וקליניקות פרטיות.  

ללא מילים

המטפל יצר קשר עם מיכאל, למד להכיר אותו ואת החוויות בחייו והתייחס באופן הטיפול לכלל ההתנהגות שלו בחדר הטיפולים, ביצירה ובקשר עמו. באמצעות היצירה עלו סוגיות בחייו של מיכאל בהם עסק באופן לא ישיר. ילדים רבים אינם מודעים למה שמפריע להם ולכן רוב הזמן כששואלים אותם: מה שלומך?  מה אתה מרגיש? הם עונים בתשובות קצרות שמשאירות מבוגרים מתוסכלים. באמנות יכול הילד להעביר את רגשותיו לקו, דמות או צורה, וכך לשתף את המטפל באופן, שלא יאיים או ילחיץ אותו. אם ילד עסוק בבובות מלוכלכות, שחוששות שיזרקו אותן מהבית, כפי שחשש מיכאל, הטיפול יעשה באמצעות הבובות במשחק. הבובות יקבלו אמפטיה, הקשבה, הדרכה ודרכן יוכל הילד להבין שהוא והן במקום מוגן בו יוכל לעבד את הקושי בהרטבה.

למי זה מתאים?

הטיפול היצירתי מתאים לילדים ולמבוגרים, שמתקשים לבטא את עצמם בשל קשיים פיזיים או נפשיים ולאלה שמיטיבים להתבטא, אך לא מצליחים לחולל את השינויים הפנימיים והחיצוניים אותם היו רוצים לעשות בחייהם.   רבקה בת 50, שקעה בדיכאון שהוביל לנסיון להתאבדות, לאחר שבנה היחיד עזב את הבית. במפגש הראשון בטיפול קבוצתי בחרה לצייר רקדנית טנגו בצבעים שקופים על חתיכת זכוכית. כשציירה הזכוכית נשברה וחשפה את תחושת חוסר הקרקע והשבריריות בחייה. בכל מפגש, ניסתה לצייר על חומרים קשים וכך לייצר קרקע תומכת. עם הזמן התחוור לה שעבודתה על רקדנית הטנגו היתה למטאפורה לכך שזנחה את מה שאהבה בחייה למען בנה ובלעדיו היא חסרת קרקע, חיות ומשמעות.  במשך המפגשים היא "אספה את השברים" והחלה לצייר על משטחי עץ רקדניות בצבעים בוהקים ובסוף המפגשים אמרה: "כמו שאני, רקדנית הטנגו התחילה לרקוד".

כלים טיפוליים

חומרים כמו צבעי גואש, עיפרון, אבן, עץ, פלסטלינה וחול, מהווים בטיפול אמצעים לחוות חוויות רגשיות שונות. לעיתים המטפל מכוון את המטופל לחומרים ולטכניקות המתאימות לנושאים שעולים, ולעיתים המטופל בוחר את החומרים. למיכאל היתה בעיית הרטבה ומסיבות שונות הוא "נתקע" בשלב התפתחותי שלא תאם לגילו. הפנייתו לטכניקות המאפשרות רגרסיה, בשילוב עם חומרים כמו חימר, עיסות נייר ומים אפשרו לו לחזור לאותו שלב המתאפיין בבדיקת גבולות ועצמאות לעומת תלות, לעבד אותם ולעבור לשלבים הבאים בחייו.

For illustration only.

 משחק ויצירתיות

משחק ויצירתיות במפגשים מאפשרים לילד לבטא את מחשבותיו ולייצר אותן במציאות: חלומות, רצונות, פחדים, קונפליקטים, פנטזיות וקשיים הופכים לדמויות, חומרים ויצירות שאפשר להתבונן בהם או לדבר בשמן. יצירתיות ברוב המקרים נרכשת במהלך הילדות וקיימת בכל אדם.  ככל שמעודדים אותה היא תורמת להתפתחות הרגשית, לביטחון המחשבתי ומעודדת גמישות קוגניטיבית. כשילד כועס בטיפול שהבית שבנה לא יצא והורס אותו בתוקפנות, הוא עשוי לבטא תחושה של פירוק, הרס, כעס או חוסר שביעות רצון. באמצעות האמנות, והמשחק נגלה מה מיצג הבית ההרוס ומה מקורה של התוקפנות.  במקרה הזה הוריו של הילד בן התשע בדיוק נפרדו, התסכול בבניית הבית ביטא את שברון ליבו ותחושתו שאין הוא רואה כיצד יהיה לו אי פעם בית יציב. במשך המפגשים יכולת המשחק והיצירתיות שלו אפשרו לו לנסות חומרים שונים ובעזרתם דרכים חדשות לפתרון הקושי הרגשי.  יתכן שפירוק הבית העלה אצל הילד כעס, שאין לו מקום להביע מאחר והוריו בעצמם חווים את הפירוק המשפחתי ולכן יותר מבעבר עסוקים בעצמם. במפגשים באמנות הוא שבר את הבית שוב ושוב, הוציא את זעמו ותסכולו, עבר את שלבי האבל על המשפחה שלא תהיה שוב כפי שהיתה וכשהיה מוכן להתמודד עם המציאות החדשה בנה גשר המאחד בין שני הבתים.  התוקפנות במשך המפגשים פחתה עד שנאלמה.