אושר? לכם אין?

"אבל המורה, לא היו שעורי בית" פורסם ב ynet

את הסימנים להפרעת קשב וריכוז, ניתן לראות כבר מגיל צעיר מאוד, טוענת אורית אלקלעי, תרפיסטית באומנות, ומזכירה שחשוב להכיל את הילד ולתת לו אוזן קשבת ותשומת לב.

סוף היום מגיע. הצלצול נשמע. אני עוזב את בית הספר, את הנאונים, הצבעים הקרים, האורות הבוהקים והרחש הבלתי נגמר שרוחש במסדרונות. מיד אני מרגיש יותר חי. אני הולך הביתה ובדרכי מקשיב לשקט, משחק עם הכלבים ושוכח מהכל.אני לא זוכר כלום מהיום שהיה. צף בין הטלוויזיה למחשב עד הלילה ורק כשאני נשכב במיטה, עולים לי זיכרונות מהיום, משפטים שהמורה צרחה לעברי בשיעור היסטוריה, שיעורי הבית שיש לשיעור חשבון ואת זה שמחר אני רוצה לקום שעה לפני הזמן כדי להכין עבודה לשיעור מדע. באותו רגע במיטה אני בטוח שאזכור הכל למחרת בבוקר. כשאני קם, זה תמיד ברגע האחרון. אמא צועקת עלי שאזוז, שאני עצלן. אבא מוסיף שהוא לא יודע מה יהיה איתי.אני מגיע לבית הספר דקה אחרי הצלצול. הנאונים וההד של המסדרון מכים בי. המורה במסדרון מגנה את איחורי והמזכירה מקבלת את פני ב"אתה רוצה לעשות אצלי כרטיסיה? זה ממש לא בסדר. אנחנו נזמין את ההורים". נבוך אני הולך לכיתתי. אין לי קצה חוט מה היום יביא, אבל אני כבר מרגיש שמשהו רע עומד לקרות.המורה נכנסת לכיתה ומבקשת להוציא את השיעורים. אני נדהם, שהרי לא היו שיעורים. אני פותח את המחברת בה כתובות השאלות ואין לי מושג מתי כתבתי אותן. שוב המורה צועקת עלי. שוב לא הכנתי שעורים. אוף. שוב לא הבאתי נעלים לשיעור ספורט. עוד לא התחיל היום ואני מת לצאת מהמקום הבלתי אפשרי הזה.

תסכול, כעס ופגיעה בדימוי העצמי

התיאור הוא אמנם רק לצורך המחשה בלבד ובמציאות יש להפרעה עוצמות וביטויים שונים, אך הוא מתאר היטב את תחושותיו של ילד בכיתה ד', הסובל מהפרעת קשב וריכוז וממחיש היטב את הקושי שהוא וילדים אחרים חווים בשל ההפרעה.הפרעת קשב וריכוז (ADD) והפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא תסמונת התפתחותית המתייחסת לשלושה תחומים: קשיים בשליטה בקשב, קשיים בשליטה בדחפים – אימפולסיביות וקשיים בשליטה ברמת פעילות – היפראקטיביות.בעלי ADHD/ADD מגלים קושי לפחות בחלק מהכישורים והמיומנויות הבאים: יכולת תכנון מפת דרכים ויצירת סדרי עדיפויות, תכנון זמן, יכולת לביקורת עצמית, עיכוב תגובה, ויסות רגשות, גמישות וכן נקיטת יוזמה, זיכרון, שמירה על מוטיבציה מספקת לאורך זמן ולקיחת אחריות. בנוסף, עלולים להתפתח קשיים רגשיים, כמו: תסכול רב וכעס, פגיעה בדימוי העצמי ופגיעה במוטיבציה.בדרך כלל, ההפרעה נחשפת לראשונה במסגרת בית הספר. האבחון לילדים נעשה על ידי רופא ילדים עם ניסיון בהתפתחות הילד, נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים ונוער. מומלץ לערוך את האבחון מעל גיל 6.

איך מזהים את הבעיה?

סימפטומים המרמזים על הפרעת קשב וריכוז ניתן לראות בכל שלבי ההתפתחות. הורים, אל תלחצו! יש הרבה משתנים שמשפיעים על ילדיכם ולא כולם קשורים בהפרעת קשב. היו קשובים לצרכים של ילדיכם.

תינוקות: אי שקט, התפרצויות בכי, עיכוב בהתפתחות ראשונית של שפה ומוטוריקה.

גיל 3-5: קושי במוטוריקה עדינה, התפרצויות כעס ובכי, חוסר משמעת, חוסר הקשבה, מוסחות, חוסר יכולת להשלים משימות, איחור בהתפתחות השפה, שינויים רבים במצב הרוח והעדר תשומת לב לסכנה: לעיתים הילד רץ לכביש או עולה למקומות מסוכנים. נראה כאילו הוא עושה "דווקא". הורים ומורים צריכים ללמוד כיצד לא לפתח יחסי עוינות עם הילד, להבין שהילד לא עושה את מעשיו בכוונה והוא, כשאר הילדים, זקוק לגבולות, הבנה והעצמה באופן המתאים לו.

גיל 6-12: התפרצויות זעם, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, מוסחות, קושי לעמוד בתור, לעיתים פעילות יתר, אובדן של דברים, הסתכנות שלא לצורך, התחצפויות, קשיי למידה, קושי בכתיבה ואי השתתפות בלימודים או בפעולות חברתיות. הילד לא חברתי, מסתגר, לעיתים אלים כלפי ילדים אחרים ואפילו כלפי מבוגרים. בשלב זה, חלק מהתנהגויותיו של הילד הם תוצר של התגובות שלמד במשך השנים.

מתבגרים: התפרצויות כעס, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, קושי לעמוד בתור. הוא זקוק לריגושים וגירויים רבים, רב עם אחרים, לא חברתי ומסוגר. נוטה להסתכן, נוטה להתמכרויות לסמים ואלכוהול.

מה ההשלכות של התופעה?

על פי חוזר משרד הבריאות משנת 2008, 5-10% מילדי בית הספר בגילאי 6-18 מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. השכיחות אצל בנים גבוהה מאשר אצל בנות. חלק ניכר מהילדים מתמודדים עם ההפרעה גם בגיל ההתבגרות וגם בבגרותם.החדשות הטובות הן שהפרעת קשב וריכוז משתנה עם השנים ובמקרים רבים ישנה הטבה. ככל שעולמו הפנימי של הילד, הנער, המבוגר יהיה חיובי יותר ונפשית הוא יהיה חזק יותר, כך איכות חייו תהיה טובה יותר. הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז משתנים עם התפתחותו של הילד ומושפעים באופן ישיר מהאינטראקציה החיובית עם הסביבה המיידית שלו בבית ובבית הספר.אבחון מאפשר לילד, להורים ולמורים, להבין את הילד. מטרת האבחון היא לעזור לילד להתקדם על אף הקשיים שלו ולעזור להורים ולמורים למנוע את תופעות הלוואי של ההפרעה, הגורמות לירידה בביטחון עצמי, דכדוך, צורך בריגושים וגירויים רבים, אלימות, קשיים חברתיים ונטייה להתמכרויות לסמים ואלכוהול.  התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז דורשת מהמעורבים, ההורים והמורים, להבין אותה לעומקה, ללמוד להתייחס לסימפטומים שלה באופן שיחזק את הילד ולא יאשים אותו בקושי שלו. אפשרויות חיזוקו של הילד מגוונות. לעיתים ידע והקשבה בבית ובבית הספר מספיקים לשיפור מצבו של הילד ובמקרים אחרים, עבודת צוות עקבית ומעמיקה, הכוללת טיפול רגשי, הוראה מתקנת ופסיכיאטר היא שתעזור לילד בדרכו לעתיד חיובי.

כמה טיפים להורים:

ילד עם הפרעת קשב רגיש לסביבתו ולכן מומלץ להנהיג הרגלי חיים משפחתיים המותאמים למצבו ויכולים לעזור לו בשיפור איכות חייו ובכך בשיפור חייה של המשפחה כולה:

  • צרו מסגרת קבועה עבור הילד לגבי שיעורי בית, מערכת שעות, שעת השינה וזמן הארוחות. לדוגמא: צרו הרגל של כתיבת כל דבר ביומן והרגל של קריאה ביומן בחזרה מביה"ס ולפני היציאה מהבית.
  • היו ברורים בהנחיותיכם ובדקו שבקשתכם הגיונית. במקום לומר לילד שיתנהג יפה, אמרו לו לשחק 10 דקות בלגו או למשל, שהוא יכול לעשות הפסקה מהשיעורים ל-5 דקות ולשמוע שיר אחד.
  • היו עקביים.
  • הסירו את מה שיכול להסיח את דעתו של הילד במסגרת היום שלו. לדוגמא, הוציאו אחים מהחדר כשהוא מכין שיעורים.
  • ארגנו את הבית באופן שאינו מסיח את הדעת.
  • כבו את הטלוויזיה / המחשב על מנת לאפשר זמן ריכוז.
  • בלו זמן איכות עם הילד בפעילות שהוא טוב בה לבניית בטחונו העצמי.
  • הקפידו לתת לילדכם משובים חיוביים על מעשיו.
  • בבחירת בית הספר יש לתת את תשומת הלב לאווירה בתוכו (אקוסטיקה/חלל), בדקו אם הדגשים הלימודיים מתאימים לתחומי העניין של הילד, כמו: טבע, אמנות ומדעים. זאת על מנת להקל עליו את המפגש עם בית הספר והתאמתו לאופיו.
  • גייסו שיתוף פעולה בבית הספר ממורת עזר (מתי"א), יועצת ומטפלים שונים.

הכתבה התפרסמה ב-YNET ב-18.5.09

מתגרשים – פורסם ב xnet

הכתבה פורסמה באקסנט ב-12.5.2011

"זו כבר הפעם השנייה שיש לי את אותו החלום. חנוכה. אמא באה עם סופגניות לאבא. עברו כבר שנתיים מאז שהתגרשו וזו הפעם הראשונה שאנחנו חוגגים ביחד. אני זוכרת שעלינו במדרגות והם התחילו לצעוק, הסופגניות נפלו על הרצפה ואבא גירש את אמא מהבית. אני לא זוכרת יותר כלום. רק שאני וסהר עמדנו בחדר המדרגות ולא ידענו אל מי ללכת".

 בגיל 16, שמונה שנים אחרי הגירושים, לירן התחילה טיפול כשבטחונה העצמי נמוך מאוד והיא מתקשה לסמוך על אחרים. לפני הגירושים הוריה התווכחו מולה על כל דבר ותמיד היו צעקות. כשהתגרשו, האווירה בין ההורים נותרה מתוחה.

 עבור ילדים קטנים ובוגרים, גירושי ההורים והמעבר לחיים בבתים נפרדים, עשויים להיות חוויה קשה. בעוד ההורים עברו תהליך של פרידה לפני הגירושים, הילדים מתעוררים לפתע למציאות חדשה. כיצד עליהם להתנהג, האם הם עדיין אהובים? מציאת שלוותם המחודשת לא תמיד פשוטה ומהירה כל כך?

כללי עשה:

1. רק האמת: ספרו לילדיכם את האמת בנושא הגירושים, חסכו את הפרטים הלא נעימים והתאימו את הסיפור לגילאי הילדים.

2. הגנים נשארים איתכם: עזבתם את בן הזוג, אבל לא את התכונות שלו שהועברו לילדיכם המשותפים. זכרו שהילדים זקוקים לשימור הדימוי החיובי של שניכם. לכן, התמקדו בצדדים החיוביים של גרושכם. דברים שליליים שנאמרים על ההורה השני פוגעים בילדיכם, מעליבים את היקר לו ואת התכונות התורשתיות שהוא קיבל ממנו.

3. ביטחון: הראו את אהבתכם במעשים ולא רק במילים. ילדים חוששים לפעמים שאם אבא עזב את הבית, זה בגלל שהוא לא באמת אוהב אותם. על כן אמרו להם שאתם אוהבים אותם, אבל עשו גם מעשים שיתנו להם את תחושת הביטחון שכך הדבר.

4. לו"ז מסודר: יש להבהיר לילדים מתי בדיוק יתראו עם כל הורה. אם הילדים מביעים התנגדות, צריך לברר מה המניע. בגיל צעיר יתכן שהם לא אוהבים את האוכל. בגיל ההתבגרות יתכן שיש להם מסיבות ואירועים ובמקרה זה צריך להיות גמישים. במידה ולא נמצאה סיבת ההתנגדות, יתכן ששיחה עם גורם נטרלי תאפשר להם את העלאת הקשיים.

5. רגשות אשמה: ילדים מרגישים לפעמים שהוריהם נפרדו בגללם, כיוון שלא התנהגו יפה או שהמריבות סבו סביב ענייני החינוך שלהם. לכן, חשוב להסביר לילדים שההורים לא נפרדו בגללם ושהם גם לא יחזרו לחיות ביחד בגללם.

כללי אל תעשה:

1. תנו להם זמן: אל תפריזו בהערכת כושר ההסתגלות של ילדיכם. תנו להם זמן לעכל את החדש ואל תעמיסו עליהם התמודדויות נוספות.  אתם אלה שהחלטתם להתגרש והילדים לא עברו את התהליך שעברתם.

 2. צמצמו מתחים: אל תחשפו את ילדיכם לקונפליקטים ביניכם. ילדים חשים מתח גם אם אינם מראים זאת. הם אמנם לא תמיד יודעים מה הם חשים, אך הם מגיבים למתח באופנים שונים: התפרצויות זעם, בכי, נשיכות, קושי בקשב וריכוז.

3. ילדים הם ילדים: אל תתייחסו אל הילדים כאילו היו מבוגרים. הם לא מבינים את התכנים כפי שאתם מבינים אותם כמבוגרים.

4. המריבות הן שלכם: שדרו לילדיכם שהקשר איתם חשוב לכם ואל תשתמשו בהם כמניפולציה נגד ההורה השני. אל תאמרו דברים כמו: "אבא שלך תמיד לא שם שצריך אותו" או "היא תמיד עושה סיפור".

5. לאט לאט: אל תהפכו את ילדיכם לעצמאיים בין לילה. נכון, המציאות השתנתה, אבל ילדים צריכים מישהו שידריך אותם ויגדל אותם. אם אין ברירה לוו אותם בתהליך השינוי בהדרגתיות.

ועוד עצה אחת

חשבו על חמש תכונות חיוביות של הגרוש שלכם, כתבו אותן ונסו להיזכר ברגעים טובים שהיו לכם יחד. כעת, נסו להתמקד בהם בקשר החדש. גם אם הקשר ביניכם טוב, הדגשת הטוב תייצר אווירה נעימה יותר סביב המפגשים וסביב שיחות על ההורה האחר ותקל על המעברים של הילדים מבית לבית.

ומה עם לירן?

לירן החלה את הטיפול כשבטחונה העצמי נמוך מאוד והתקשתה לסמוך על אחרים. בטיפול באמנות לירן בנתה ופיסלה בתים והרסה אותם בכל פעם מסיבה אחרת. בטיפול מיעטה לדבר והפיסול היווה עבורה דרך לעבוד על הקושי בו היתה שרויה ובאמצעותו למצוא דרכים לפתרונו. במפגשים בחנה לירן שוב ושוב, באמצעות יצירותיה, את שברון ליבה וביתה. במשך המפגשים לירן עברה שלבים של אבל על המשפחה שלא תחזור להיות כפי שהיתה. יצירותיה אפשרו לה להראות לעצמה באופן מוחשי כיצד התנפץ ביתה.

 היצירה במקום מוגן וניטרלי איפשרה לה לעבד את הכאב ונתנה לה בטחון וכשחשה שהיא יכולה, החלה לנסות לאחות את השברים בניסיון לבנות משהו חדש ויציב. כתוצאה מכך חל שיפור ביכולתה של לירן לסמוך וליצור קשר. ביטחונה העצמי השתפר והזעם שהופנה כלפי עצמה הועבר ברובו לאמנות. הדרכת הורים אינטנסיבית עזרה להוריה לעקור מהשורש את התוקפנות שהופנתה כלפיה וכלפי אחיה וחייהם של כולם הפכו שקטים יותר.

ילדים משחקים, הורים מתבוננים ומתקרבים

 

מיכאל הגיע לטיפול כשהיה בן שש וחצי. במפגש הראשון לקח שלוש בובות, הושיב אותן על האסלה, צעק: "אתן מלוכלכות, עסוקות בפיפי שלכן. לכו מכאן!" וזרק את בית הבובות.  

המקרה והשם משמש כדוגמה ואינו קשור למטופלי.

 מיכאל הגיע לטיפול בהמלצת הגננת. בגן היה אלים ולא היו לו חברים. בבית, בכה בקלות והגיב באלימות על מצבים שנראו להוריו כלא משמעותיים. ההוריו הרבו לנסוע לחו"ל בלעדיו ולגבי הרטבות הלילה שלו ציינו שלעיתים רחוקות "בורח לו", אבל זה לא עניין גדול.

המפגש עם מיכאל והשיחה עם ההורים חשפה פער בין עוצמת חוויותיו של מיכאל לחשיבות שהוריו מייחסים אליהן, כשהדוגמא המרכזית היא בעיית ההרטבה שעלתה במרכז עולמו של בנם וכלל לא היתה משמעותית עבורם.  

אופן ההתמודדות של מיכאל בגן ובבית גרמו למיכאל סבל וללא טיפול קשייו יכלו להחריף ולגרום לקשיים נוספים הקשורים לביטחונו העצמי וליחסיו עם הסביבה. ישנם מקרים נורמטיביים שהורים מתמודדים עמם בתקופות שונות של ההתפתחות ילדם ולעיתים כל שהם צריכים לעשות הוא לקחת כמה צעדים אחורה להתבונן בהם ולהתאים את הורותם לילדם ולצרכיו. 

  רוצים להבין את ילדיכם?

קחו כיסא נח וצפו בילדיכם משחקים. כשילדיכם משחקים, מחליפים דמויות או נותנים תפקידים לצעצועיהם התבוננו בהתרחשות במשחק ואל תמהרו לקחת תפקיד. אחרי שקצת חשתם מה מתרחש במשחק, בקשו מילדיכם לתת לכם תפקיד ושאלו מה עליכם לעשות. במקרים בהם ילדכם ירגישו שנוכחותכם נעימה ושעמדתכם אינה ביקורתית או לימודית הם יסכימו להכניסכם לעולמם הרגשי. ברגע שנכנסתם לעולם המשחק, הישארו בעולם המשחק, אל תנסו ללמד כיצד הדברים מתרחשים בעולם האמיתי, פשוט שחקו ותנו לו לחוות את רגשותיו ולהתנסות בעולם באמצעות עולם המשחק הסימבולי. עולם זה מאפשר לילדים להפוך רגשות למשהו מציאותי  שאפשר להתבונן בו. ספיידרמן, בובספוג או בובה מבוישת שעושה צרכים קמים לתחייה ודרכן מתאמנים הילדים בדרכי התמודדות,  מאמנים את יכולותיהם הרגשיות, את ביטחונם העצמי ואת גמישותם. 

 בטיפול, מיכאל שיחק את משחק הדמות בשירותים במשך תקופה ארוכה. בכל פעם היה נותן למטפל תפקיד אחר ודרכה בחן זווית אחרת להתבונן במצב שלו.  לעיתים המטפל שיחק את הבובה שעושה פיפי.  תפקידה על פי מיכאל, היה להיות טיפשית, שלא מצליחה לשלוט על עצמה וסופה שתעוף מהבית.  תפקיד זה נתן למטפל אפשרות לבטא את הפחד של מיכאל שבגלל שהוא מרטיב, הוריו נוסעים הרבה ושאם זה ימשיך כך הם אולי לא ירצו אותו יותר.   כמטפלים והורים במשחק אנו יכולים להשתמש בדמויות השונות להעלות קשיים ויתרונות שכל תפקיד מיצג וכך הבובה שעשתה את צרכיה הביעה בעזרת המטפל את הבושה, נדודי השינה שזה גורם לה והעצבנות שנובעת מתחושת הפחד שאולי לא ירצו אותה.

באחד המפגשים הוסיף מיכאל חתול למשחק.  החתול נתן ביטוי ליצרי החיה, שעושה את צרכיה מתי והיכן שהיא צריכה ומקבלים אותה כפי שהיא. החתול אפשר למיכאל לבטא את שאלותיו לגבי גבולות ואת רצונו שיאהבו אותו ללא תנאי כפי שאוהבים חתול שעושה כרצונו.  ביטוי רגשותיהם של הדמויות מאפשר לילד להבין את החוויה שלו.  ילד לא מבין מדוע הוא עושה את צרכיו. הוא לא יודע מה מלחיץ אותו, הוא מתנהג באלימות כי הוא לא יודע אמצעים אחרים להתמודדות. אנחנו עוזרים לו לעשות סדר בעולם.

 עולם הילדים ועולם ההורים

בטיפול, מיכאל שיחק את תסכוליו בעולמו הילדי וההורים, באמצעות המטפל למדו להתייחס לבנם כילד, שעושה את צעדיו הראשונים בהכרת העולם, שאינו יודע שהוריו יחזרו אם הם נעלמים בלי הכנה, שנעלב כשאוכלים לו את הסוכרייה או כשמבטיחים לו משהו ולא מקיימים ושמתבייש כשהוא עושה צרכים במיטה. ההורים שנסעו הרבה לחו"ל, החלו להבין את הפרשנות של מיכאל לנסיעותיהם כנטישה על רקע חוסר שביעות רצון והסבירו למיכאל לפני כל נסיעה, את סיבת הנסיעה, הכירו בקושי של מיכאל לשלוט בצרכיו וחיזקו אותו בכך שאמרו לו את רגשותיהם הבלתי מותנים כלפיו.  הם הפחיתו את נסיעותיהם המשותפות. כשנסעו, השאירו לו מכתבים לכל יום, התקשרו ועשו איתו פעילויות שבועיות. במקביל בעולם המשחק, בהתערבות המטפל, הבובות החלו לשפר את דימוין העצמי וכך גם מיכאל.  ההורים הבינו שיש סיבה להתנהגויות של מיכאל שבעבר נראו להם חסרות הגיון ושהכעס, והתסכול שהוא מוציא על ילדים אחרים הוא בעצם הכעס שלו על עצמו ועליהם, ושהחרדה שלו מעשיית צרכים קשורה לחוסר ההתאמה של התנהגותם כלפיו.  (חשוב לציין שלפני תחילת הטיפול נשלל הקשר הפיזיולוגי לתופעת ההרטבה)

 אפשרו לילדיכם חוויות אמנות חיוביות. התבוננו על האופן בו הם יוצרים ללא התערבות.

בציורו הראשון בטיפול מיכאל תוך כדי ציור קרע את הנייר ושבר את צבעי הפנדה ובעקבות זאת החל לקרוע ולשבור חפצים.  מהתנהגותו נראה שהוא מאבד שליטה, אולם בפועל מיכאל נבהל מהכוח, מההרסנות ומחוסר השליטה שלו וחש שוב את הבושה שחווה בנושא הצרכים.  במפגשים, הותאמו החומרים ליכולותיו על מנת לתת לו תחושה של הצלחה והפעילויות אפשרו לו להוציא את כוחותיו ויצירתיותו באופן מובנה ומהנה.

הורים, דאגו לתת לילדיכם צבעים ודפים המתאימים ליכולותיהם המוטורים והקוגניטיביים על מנת שיתאפשרו להם חוויות חיוביות. במקרה של מיכאל, שהמוטוריקה העדינה אצלו לא היתה בשלה, נייר בריסטול עבה, שלא נקרע בנקל וצבעי פנדה שיאפשרו לו להוציא את האנרגיה שלו ולחוות חוויה של הצלחה  ללא הרס. בבית, במידה והצבעים ישברו והדפים יקרעו דאגו להעביר לילדיכם תחושה שזה בסדר, נסו לאמן אותם בהנאה ואתגרו אותם בכייף.  מיכאל לאחר מספר חודשים למד איך להחזיק את הצבע חזק וחלש, החל להבחין באפשרויות היצירתיות השונות ולבקש חומרים מתאימים לפי צרכיו.

 מתעלים כעסים בפעילות משותפת

אחת הפעילויות המשפחתיות שעזרו למיכאל לתעל את זעמו ואת האנרגיה הרבה שהיתה בתוכו היתה בניית פוף. במשך 5 שבועות פעמיים בשבוע קרע מיכאל בחברת הוריו חתיכות עיתונים גדולות. קריעת הנייר המבוקרת לימדה את מיכאל שהוריו יכולים ליהנות מהאנרגיות הרבות שלו ושהוא יכול ליהנות ולהשתולל בלי לפגוע. בכל פעם שקרע את הנייר, הנייר הקרוע הוכנס לתוך חתיכת בד ענקית עד שהקרעים התווספו והפכו לפוף גדול, שההורים תפרו וסגרו. מיכאל הפנה את זעמו למקומות מתועלים, השתמש באנרגיות שלו לצרכים חיוביים ויצר להנאתו.  ההרטבה והאלימות פסקו, בטחונו העצמי התעצם והוא התפנה ליצירת קשרים חיוביים עם בני גילו.

 

 

ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה

לאילוסטרציה בלבד, גיא בן 5.2

לאילוסטרציה בלבד, גיא בן 5.2

תקציר שלבי התפתחות הציור על פי יהודה רימרמן בספרו "ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה" 1995

 1.5 4 שנים

השרבוט

תנועות שהולכות ומתעדנות עם התפתחותו של הילד. קווי השרבוט תחילה בלתי מכוונים וחסרי צורה לעיתים מכנה הילד את קשקושיו בשמות (מפני שראה שכך עושים המבוגרים) אך אין לו שליטה על תוצאות פעילויותיו. במשך הזמן הילד משרבט בתנועות מכוונות יותר תוך שכלול תנועת ידו וחזרה על תנועה קודמת עד שמגיעה לשליטה (חלוקת שטח תכנון ושיטה) לעבר ציור הדיוקן הראשון (ציור צורני). השרבוט נחשב ליסוד ראשוני בכתיבה וציור.  הטלת קווים וכתמים בהשפעת דחפים מוטורים, חלקם ספונטנים ומקצתם מודעים. בתחילה השרבוט מהווה פעילות מוטורית הגורמת לילד הנאה. בגיל 3 מצטרף לשרבוט הגורם הרצוני התיעודי וגוברת שאיפתו למצוא בפעילותו הגרפית ביטוי עצמי. השרבוט חשוב בהתפתחות של הילד, הוא מאמן את הזיכרון החזותי, את כושר החיקוי, מלמד להתמצא בעולם של קווים וצבעים ומשפר את ההתאמה בין היד לעין.

 4-5 שנים

השלב הטרום סכימאטי

ציון הציור בשם, ישנו מרחק רב בין העצמים והדמויות במציאות להמחשתם. שינוי כוונות הילד בעת הציור בהשפעת אסוציאציות שונות אופיינית בשלב זה. הקו הופך מאמצעי למטרה בפני עצמה.

לאילוסטרציה בלבד, דניה בת 6.54-9 שנים

הסכימה

(הריכוז בציור נמוך (10-15 דקות) הילד למד את היסודות החשובים של הציור: קו ומעגל ומוכן לקראת הציור הצורני. לאחר ניסוי ואימון רב הוא יצייר דמות ראשונה: צרוף של מעגל וקווים ישרים מכוונים כלפי מטה – יצור אנושי.  דמות האדם היא הנושא הראשון והחשוב ביצירותיו. הסכימה הילדותית היא ציור מופשט, רישום ידיעות על העצם, על פי הזיכרון ולא תמונה ריאלית. אם ידיעותיו גדולות הוא מתאר אותן בכמה סכמות אם הן דלות הוא משתמש באותה סכמה. התיאור הסכמתי תובע שכל אובייקט יופיע בשלמותו ושכל מרכיביו יראו לעין.  שמירה על שלמות הדמות או העצם נובעים ממהותה של הסכימה, רישום ידיעות על האובייקט המתואר.  הדמות עירומה, כוללת הוספת בגדים, כשרואים את אברי המין. בשלב זה קיימת התייחסות לסדר וארגון במרחב בציור. בגיל 6 הדמויות והחפצים מתרכזים סביב קו הבסיס, לרוב בשוליים התחתונים של הדף. מגיל 7 הלך ופוחת תאור זה. את ראשית ההתייחסות למרחב יש לראות במתיחת קו האופק, בו מרחיק הילד את האדמה והרקע מן השוליים, זה יכול להגיע ל4 ספירות.  בין 6-9 היא נהפכת לדגם מגובש.

 9-11 שנים

הציור הטרום ריאליסטי

ילדים בשלב זה אינם מסתפקים בציור הסמכתי ומנסים לגלם את המציאות בסגנון ריאליסטי. מופיעות שתי מגמות: סכמאטית ומציאותית.  ילדים משתדלים לצייר את העולם כפי שהוא נראה, אך לא מוותרים לגמרי על העיצוב הסכמאטי המוכר.  ישנה חשיבות רבה ליחסים בין העצמים השונים.  תחילה הגודל יהיה ביחס למידת החשיבות שמיחס הילד לפרטים ולאחר מכן יתייחס אליהם בצורה אובייקטיבית ויגיע באורח טבעי לצורך בקביעת פרופורציה. בשלב זה הילד לא שומר על שלמות התיאור. שינוי בתפיסה המרחבית מאפשרת הבנת שקיפויות/ חלל/הסתרה של עצמים. הילד אינו מוותר על האינדיוידואלי והיחודי. ישנם ילדים החוזרים על דגם מסוים בלי להתקדם ולשכלל אותו – סטריאוטיפים כאלה עפ"י רוב משמעותיים ומחייבים אבחון קפדני. קשיים טכניים לעיתים גורמים לילד להעדיף לא לצייר דמות אדם.

 11-14 שנים ואילך

הציור הריאליסטי

כושר התפיסה מתפתח ואתה יכולת הראיה הריאלית. כושר ראיה חד חשוב להתפתחות הכושר הגראפי אך אינו זהה עמו. התמודדות על תיאור דברים כפי שהם קשה ומייגעת. הביקורת כלפי עצמם והחברה מאוד דקדקנית. על סף המעבר מציור הנוסחה לציור המציאותי נעצרת ההתקדמות הגראפית של רוב הילדים. יכולת הביטוי הגראפי אינו חופף לתפיסתו של הילד וידיעותיו והדבר גורם לו לאי נוחות ואכזבה.

 

 

טיפול באמנות – מורה נבוכים

לאילוסטרציה בלבד. יונתן אלמוג. גיל 6. 

מיכאל הגיע לטיפול כשהיה בן שש וחצי. במפגש הראשון לקח שלוש בובות, הושיב אותן על האסלה, צעק: "אתן מלוכלכות, עסוקות בפיפי שלכן. לכו מכאן!" וזרק את בית הבובות.

 שמות המטופלים דמיוניים ואין קשר בין הדוגמאות בכתבה למטופליי.

 

מה עושים בטיפול באמנות

בשונה מחוג לציור שם המטרה היא ללמוד לצייר ולשאוף לעבודות אסתטיות, בטיפול באמנות היצירה מהווה אמצעי לעיבוד תכנים והתמודדות רגשית. במפגש סיפר מיכאל, באופן דרמטי ובצורה עקיפה, על הקושי בחייו, על בושתו בנושא צרכיו ועל חששו שבגלל זה הוריו ירצו להיפטר ממנו.  במשחק, מיכאל לבובות לבטא את רגשותיו. הוא הושיב אותן במקום הקושי, בשירותים וגרם להן לדבר על התחושות הקשות שלהן.  עם הזמן, בהתערבות המטפל, הבובות החלו לשפר את דימויין העצמי ומצאו דברים חיוביים זו בזו.  באמנות, הוא החל לווסת את מצבי רוחו על ידי טכניקות יצירתיות מארגנות המאפשרות הוצאת אנרגיה ותסכול באופן חיובי. המשחק, המטאפורות והיצירתיות בטיפול באמנות אפשרו לו לבטא פחדים, קונפליקטים וקשיים בצורה עקיפה המאפשרת למטפל ולילד לטפל בהם.

הטיפול ושורשיו

טיפול באמנות הוא טיפול רגשי שמשלב יצירה אומנותית ופסיכולוגיה. הטיפול משתמש בתהליך היצירה כאמצעי לפתח, לשקם ולשמר את יכולות הנפש ולפיו עצם ההתנסות בתהליכי היצירה משנה הרגלים ודפוסי התנהגות, מפתח מודעות ומשפר את יכולת ההתמודדות של הפרט. לטיפול באמנות יש שורשים בתרבויות פרימיטיביות, אך הוא התפתח כתחום מקצועי במאה ה-20 כשאנשי מדע ותרבות החלו לעסוק בלא מודע ולזהות בציורים הספונטניים של מטופלים קשר בין יצירתיות וריפוי. היום, טיפול באמנות צבר תנופה רבה הן בארץ והן ברחבי העולם, וניתן למצוא טיפולים באמנות בבתי חולים, מרפאות, הוסטלים, גנים, בתי ספר, ארגוני רווחה וקליניקות פרטיות.  

ללא מילים

המטפל יצר קשר עם מיכאל, למד להכיר אותו ואת החוויות בחייו והתייחס באופן הטיפול לכלל ההתנהגות שלו בחדר הטיפולים, ביצירה ובקשר עמו. באמצעות היצירה עלו סוגיות בחייו של מיכאל בהם עסק באופן לא ישיר. ילדים רבים אינם מודעים למה שמפריע להם ולכן רוב הזמן כששואלים אותם: מה שלומך?  מה אתה מרגיש? הם עונים בתשובות קצרות שמשאירות מבוגרים מתוסכלים. באמנות יכול הילד להעביר את רגשותיו לקו, דמות או צורה, וכך לשתף את המטפל באופן, שלא יאיים או ילחיץ אותו. אם ילד עסוק בבובות מלוכלכות, שחוששות שיזרקו אותן מהבית, כפי שחשש מיכאל, הטיפול יעשה באמצעות הבובות במשחק. הבובות יקבלו אמפטיה, הקשבה, הדרכה ודרכן יוכל הילד להבין שהוא והן במקום מוגן בו יוכל לעבד את הקושי בהרטבה.

למי זה מתאים?

הטיפול היצירתי מתאים לילדים ולמבוגרים, שמתקשים לבטא את עצמם בשל קשיים פיזיים או נפשיים ולאלה שמיטיבים להתבטא, אך לא מצליחים לחולל את השינויים הפנימיים והחיצוניים אותם היו רוצים לעשות בחייהם.   רבקה בת 50, שקעה בדיכאון שהוביל לנסיון להתאבדות, לאחר שבנה היחיד עזב את הבית. במפגש הראשון בטיפול קבוצתי בחרה לצייר רקדנית טנגו בצבעים שקופים על חתיכת זכוכית. כשציירה הזכוכית נשברה וחשפה את תחושת חוסר הקרקע והשבריריות בחייה. בכל מפגש, ניסתה לצייר על חומרים קשים וכך לייצר קרקע תומכת. עם הזמן התחוור לה שעבודתה על רקדנית הטנגו היתה למטאפורה לכך שזנחה את מה שאהבה בחייה למען בנה ובלעדיו היא חסרת קרקע, חיות ומשמעות.  במשך המפגשים היא "אספה את השברים" והחלה לצייר על משטחי עץ רקדניות בצבעים בוהקים ובסוף המפגשים אמרה: "כמו שאני, רקדנית הטנגו התחילה לרקוד".

כלים טיפוליים

חומרים כמו צבעי גואש, עיפרון, אבן, עץ, פלסטלינה וחול, מהווים בטיפול אמצעים לחוות חוויות רגשיות שונות. לעיתים המטפל מכוון את המטופל לחומרים ולטכניקות המתאימות לנושאים שעולים, ולעיתים המטופל בוחר את החומרים. למיכאל היתה בעיית הרטבה ומסיבות שונות הוא "נתקע" בשלב התפתחותי שלא תאם לגילו. הפנייתו לטכניקות המאפשרות רגרסיה, בשילוב עם חומרים כמו חימר, עיסות נייר ומים אפשרו לו לחזור לאותו שלב המתאפיין בבדיקת גבולות ועצמאות לעומת תלות, לעבד אותם ולעבור לשלבים הבאים בחייו.

For illustration only.

 משחק ויצירתיות

משחק ויצירתיות במפגשים מאפשרים לילד לבטא את מחשבותיו ולייצר אותן במציאות: חלומות, רצונות, פחדים, קונפליקטים, פנטזיות וקשיים הופכים לדמויות, חומרים ויצירות שאפשר להתבונן בהם או לדבר בשמן. יצירתיות ברוב המקרים נרכשת במהלך הילדות וקיימת בכל אדם.  ככל שמעודדים אותה היא תורמת להתפתחות הרגשית, לביטחון המחשבתי ומעודדת גמישות קוגניטיבית. כשילד כועס בטיפול שהבית שבנה לא יצא והורס אותו בתוקפנות, הוא עשוי לבטא תחושה של פירוק, הרס, כעס או חוסר שביעות רצון. באמצעות האמנות, והמשחק נגלה מה מיצג הבית ההרוס ומה מקורה של התוקפנות.  במקרה הזה הוריו של הילד בן התשע בדיוק נפרדו, התסכול בבניית הבית ביטא את שברון ליבו ותחושתו שאין הוא רואה כיצד יהיה לו אי פעם בית יציב. במשך המפגשים יכולת המשחק והיצירתיות שלו אפשרו לו לנסות חומרים שונים ובעזרתם דרכים חדשות לפתרון הקושי הרגשי.  יתכן שפירוק הבית העלה אצל הילד כעס, שאין לו מקום להביע מאחר והוריו בעצמם חווים את הפירוק המשפחתי ולכן יותר מבעבר עסוקים בעצמם. במפגשים באמנות הוא שבר את הבית שוב ושוב, הוציא את זעמו ותסכולו, עבר את שלבי האבל על המשפחה שלא תהיה שוב כפי שהיתה וכשהיה מוכן להתמודד עם המציאות החדשה בנה גשר המאחד בין שני הבתים.  התוקפנות במשך המפגשים פחתה עד שנאלמה.