אושר? לכם אין?

"אבל המורה, לא היו שעורי בית" פורסם ב ynet

את הסימנים להפרעת קשב וריכוז, ניתן לראות כבר מגיל צעיר מאוד, טוענת אורית אלקלעי, תרפיסטית באומנות, ומזכירה שחשוב להכיל את הילד ולתת לו אוזן קשבת ותשומת לב.

סוף היום מגיע. הצלצול נשמע. אני עוזב את בית הספר, את הנאונים, הצבעים הקרים, האורות הבוהקים והרחש הבלתי נגמר שרוחש במסדרונות. מיד אני מרגיש יותר חי. אני הולך הביתה ובדרכי מקשיב לשקט, משחק עם הכלבים ושוכח מהכל.אני לא זוכר כלום מהיום שהיה. צף בין הטלוויזיה למחשב עד הלילה ורק כשאני נשכב במיטה, עולים לי זיכרונות מהיום, משפטים שהמורה צרחה לעברי בשיעור היסטוריה, שיעורי הבית שיש לשיעור חשבון ואת זה שמחר אני רוצה לקום שעה לפני הזמן כדי להכין עבודה לשיעור מדע. באותו רגע במיטה אני בטוח שאזכור הכל למחרת בבוקר. כשאני קם, זה תמיד ברגע האחרון. אמא צועקת עלי שאזוז, שאני עצלן. אבא מוסיף שהוא לא יודע מה יהיה איתי.אני מגיע לבית הספר דקה אחרי הצלצול. הנאונים וההד של המסדרון מכים בי. המורה במסדרון מגנה את איחורי והמזכירה מקבלת את פני ב"אתה רוצה לעשות אצלי כרטיסיה? זה ממש לא בסדר. אנחנו נזמין את ההורים". נבוך אני הולך לכיתתי. אין לי קצה חוט מה היום יביא, אבל אני כבר מרגיש שמשהו רע עומד לקרות.המורה נכנסת לכיתה ומבקשת להוציא את השיעורים. אני נדהם, שהרי לא היו שיעורים. אני פותח את המחברת בה כתובות השאלות ואין לי מושג מתי כתבתי אותן. שוב המורה צועקת עלי. שוב לא הכנתי שעורים. אוף. שוב לא הבאתי נעלים לשיעור ספורט. עוד לא התחיל היום ואני מת לצאת מהמקום הבלתי אפשרי הזה.

תסכול, כעס ופגיעה בדימוי העצמי

התיאור הוא אמנם רק לצורך המחשה בלבד ובמציאות יש להפרעה עוצמות וביטויים שונים, אך הוא מתאר היטב את תחושותיו של ילד בכיתה ד', הסובל מהפרעת קשב וריכוז וממחיש היטב את הקושי שהוא וילדים אחרים חווים בשל ההפרעה.הפרעת קשב וריכוז (ADD) והפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא תסמונת התפתחותית המתייחסת לשלושה תחומים: קשיים בשליטה בקשב, קשיים בשליטה בדחפים – אימפולסיביות וקשיים בשליטה ברמת פעילות – היפראקטיביות.בעלי ADHD/ADD מגלים קושי לפחות בחלק מהכישורים והמיומנויות הבאים: יכולת תכנון מפת דרכים ויצירת סדרי עדיפויות, תכנון זמן, יכולת לביקורת עצמית, עיכוב תגובה, ויסות רגשות, גמישות וכן נקיטת יוזמה, זיכרון, שמירה על מוטיבציה מספקת לאורך זמן ולקיחת אחריות. בנוסף, עלולים להתפתח קשיים רגשיים, כמו: תסכול רב וכעס, פגיעה בדימוי העצמי ופגיעה במוטיבציה.בדרך כלל, ההפרעה נחשפת לראשונה במסגרת בית הספר. האבחון לילדים נעשה על ידי רופא ילדים עם ניסיון בהתפתחות הילד, נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים ונוער. מומלץ לערוך את האבחון מעל גיל 6.

איך מזהים את הבעיה?

סימפטומים המרמזים על הפרעת קשב וריכוז ניתן לראות בכל שלבי ההתפתחות. הורים, אל תלחצו! יש הרבה משתנים שמשפיעים על ילדיכם ולא כולם קשורים בהפרעת קשב. היו קשובים לצרכים של ילדיכם.

תינוקות: אי שקט, התפרצויות בכי, עיכוב בהתפתחות ראשונית של שפה ומוטוריקה.

גיל 3-5: קושי במוטוריקה עדינה, התפרצויות כעס ובכי, חוסר משמעת, חוסר הקשבה, מוסחות, חוסר יכולת להשלים משימות, איחור בהתפתחות השפה, שינויים רבים במצב הרוח והעדר תשומת לב לסכנה: לעיתים הילד רץ לכביש או עולה למקומות מסוכנים. נראה כאילו הוא עושה "דווקא". הורים ומורים צריכים ללמוד כיצד לא לפתח יחסי עוינות עם הילד, להבין שהילד לא עושה את מעשיו בכוונה והוא, כשאר הילדים, זקוק לגבולות, הבנה והעצמה באופן המתאים לו.

גיל 6-12: התפרצויות זעם, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, מוסחות, קושי לעמוד בתור, לעיתים פעילות יתר, אובדן של דברים, הסתכנות שלא לצורך, התחצפויות, קשיי למידה, קושי בכתיבה ואי השתתפות בלימודים או בפעולות חברתיות. הילד לא חברתי, מסתגר, לעיתים אלים כלפי ילדים אחרים ואפילו כלפי מבוגרים. בשלב זה, חלק מהתנהגויותיו של הילד הם תוצר של התגובות שלמד במשך השנים.

מתבגרים: התפרצויות כעס, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, קושי לעמוד בתור. הוא זקוק לריגושים וגירויים רבים, רב עם אחרים, לא חברתי ומסוגר. נוטה להסתכן, נוטה להתמכרויות לסמים ואלכוהול.

מה ההשלכות של התופעה?

על פי חוזר משרד הבריאות משנת 2008, 5-10% מילדי בית הספר בגילאי 6-18 מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. השכיחות אצל בנים גבוהה מאשר אצל בנות. חלק ניכר מהילדים מתמודדים עם ההפרעה גם בגיל ההתבגרות וגם בבגרותם.החדשות הטובות הן שהפרעת קשב וריכוז משתנה עם השנים ובמקרים רבים ישנה הטבה. ככל שעולמו הפנימי של הילד, הנער, המבוגר יהיה חיובי יותר ונפשית הוא יהיה חזק יותר, כך איכות חייו תהיה טובה יותר. הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז משתנים עם התפתחותו של הילד ומושפעים באופן ישיר מהאינטראקציה החיובית עם הסביבה המיידית שלו בבית ובבית הספר.אבחון מאפשר לילד, להורים ולמורים, להבין את הילד. מטרת האבחון היא לעזור לילד להתקדם על אף הקשיים שלו ולעזור להורים ולמורים למנוע את תופעות הלוואי של ההפרעה, הגורמות לירידה בביטחון עצמי, דכדוך, צורך בריגושים וגירויים רבים, אלימות, קשיים חברתיים ונטייה להתמכרויות לסמים ואלכוהול.  התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז דורשת מהמעורבים, ההורים והמורים, להבין אותה לעומקה, ללמוד להתייחס לסימפטומים שלה באופן שיחזק את הילד ולא יאשים אותו בקושי שלו. אפשרויות חיזוקו של הילד מגוונות. לעיתים ידע והקשבה בבית ובבית הספר מספיקים לשיפור מצבו של הילד ובמקרים אחרים, עבודת צוות עקבית ומעמיקה, הכוללת טיפול רגשי, הוראה מתקנת ופסיכיאטר היא שתעזור לילד בדרכו לעתיד חיובי.

כמה טיפים להורים:

ילד עם הפרעת קשב רגיש לסביבתו ולכן מומלץ להנהיג הרגלי חיים משפחתיים המותאמים למצבו ויכולים לעזור לו בשיפור איכות חייו ובכך בשיפור חייה של המשפחה כולה:

  • צרו מסגרת קבועה עבור הילד לגבי שיעורי בית, מערכת שעות, שעת השינה וזמן הארוחות. לדוגמא: צרו הרגל של כתיבת כל דבר ביומן והרגל של קריאה ביומן בחזרה מביה"ס ולפני היציאה מהבית.
  • היו ברורים בהנחיותיכם ובדקו שבקשתכם הגיונית. במקום לומר לילד שיתנהג יפה, אמרו לו לשחק 10 דקות בלגו או למשל, שהוא יכול לעשות הפסקה מהשיעורים ל-5 דקות ולשמוע שיר אחד.
  • היו עקביים.
  • הסירו את מה שיכול להסיח את דעתו של הילד במסגרת היום שלו. לדוגמא, הוציאו אחים מהחדר כשהוא מכין שיעורים.
  • ארגנו את הבית באופן שאינו מסיח את הדעת.
  • כבו את הטלוויזיה / המחשב על מנת לאפשר זמן ריכוז.
  • בלו זמן איכות עם הילד בפעילות שהוא טוב בה לבניית בטחונו העצמי.
  • הקפידו לתת לילדכם משובים חיוביים על מעשיו.
  • בבחירת בית הספר יש לתת את תשומת הלב לאווירה בתוכו (אקוסטיקה/חלל), בדקו אם הדגשים הלימודיים מתאימים לתחומי העניין של הילד, כמו: טבע, אמנות ומדעים. זאת על מנת להקל עליו את המפגש עם בית הספר והתאמתו לאופיו.
  • גייסו שיתוף פעולה בבית הספר ממורת עזר (מתי"א), יועצת ומטפלים שונים.

הכתבה התפרסמה ב-YNET ב-18.5.09

הפרעת קשב וטיפול תרופתי?

אתחיל בכך שאני מטפלת באמנות ובנושא תרופות אני רק מדווחת מהשטח ואין בפוסט זה כהמלצה לכיוון כלשהו. ישנו דיון נוקב בנושא הטיפול התרופתי ודעות ההורים, המורים, המטפלים והרופאים נעות בין אנטי מוחלט לכך שהוא הכרחי ביותר וכהורה קשה להחליט באיזו שיטה לבחור. מה שבטוח הוא שאם ילד אובחן או שנראה שהוא רגיש לסביבתו ודעתו מוסחת לפני הדיון התרופתי צריך לשנות הרגלי חיים שיכולים לעזור בשיפור איכות חייו וחייה של המשפחה כולה. סידור הבית באופן שאינו מסיח את הדעת, כיבוי טלוויזיה על מנת לאפשר זמן ריכוז, למידת דרכים להתמודד עם הצרכים המיוחדים של התופעה והשקעת זמן עם הילד בפעילות שהוא טוב בה הנותנת דגש על בניית בטחונו העצמי עשויים לעזור. כמו כן, בבחירת בית הספר יש לתת את תשומת הלב לאווירה בתוכו (אקוסטיקה/חלל/גישת צוות בית הספר), לבדוק אילו דגשים לימודיים מתאימים לתחומי העניין של הילד כמו טבע, אומנות ומדעים על מנת להקל עליו את המפגש עם בית הספר.  במידה ואין אפשרות לבחור את בית הספר ניתן לגייס תמיכה בבית הספר ממורת עזר (מתי"א), יועצת ומהמטפלים השונים בתוך המערכת. לעיתים "מבצע הקשב הכולל" עוזר לילד ואין צורך בטיפול התרופתי. במצבים אחרים ה"מבצע" טובעני מידי ולהורים אין זמן או יכולת לעמוד בו או שהילד במצוקה גדולה והשינויים בחיים אינם מספיקים להקל עליו. במקרים אלה במידה והוחלט על טיפול תרופתי ישנן מספר תרופות שממתנות את ההיפראקטיביות והאימפולסיביות ועוזרות לילד/מבוגר להתרכז בפעילותו בבית הספר/עבודה. משך ההשפעה נקבע לפי סוג התרופה ולפי מנגנון השחרור שלה. התאמת סוג התרופה נעשית לפי משך ההשפעה הדרוש למטופל ולפי קצב חילוף החומרים האישי שלו. חשוב להדגיש שהטיפול אינו בהפרעה עצמה אלא בתסמינים שלה. הטיפול נועד להקל על הלוקה בה ללמוד, לעבוד ולשמור על קשרים חברתיים. אם הוחלט על תרופות ואם לאוו הפתרונות הטיפוליים במצב הם חלקיים ויש צורך לקבץ פתרונות שונים, כלומר תמיכה לימודית, עזרה רגשית, חוגים מעצימים (כמו ספורט להיפראקטיבים שאוהבים ספורט) כדי לשפר את איכות החיים והתפקוד של המתמודד.

 לידע כללי, התרופות הנפוצות הן ריטלין וקונצרטה.

 ריטלין: ממשפחת האמפטמין. תופעות שכיחות בתחילת הטיפול: ירידה בתאבון ונדודי שינה. משך ההשפעה: 4-8 שעות.

ריטלין "רגיל" בעל השפעה של עד 4 שעות: כדורים במינון של 10 מ"ג, מהם נרשמים מינונים של 5 מ"ג ועד 20 מ"ג למנה, בהתאם לגיל ולמשקל הגוף.

ריטלין לשחרור מושהה (Ritalin SR) בעל השפעה של עד 8 שעות: גלולות של 20 מ"ג, בתוספת חומרים בלתי פעילים, שמטרתם לבקר על שחרור החומר הפעיל.

(Ritalin LA) ריטלין לשחרור ארוך טווח

קונצרטה: משך ההשפעה: עד 12 שעות. שמה המסחרי לסוג  חדש של מתילפנידאט המשתחרר מהתרופה בשחרור מושהה. נהוג לקחת אותה בבוקר כדי שלא תפריע להירדם בלילה. מינון התרופה בדם מיד לאחר נטילתה הוא נמוך, והוא עולה בהדרגה עד שמגיע לשיא כעבור 8 שעות. קיימות טבליות קונצרטה בארבעה מינונים – 18 ,36,27 ו-54 מ"ג חומר פעיל.

ילדים משחקים, הורים מתבוננים ומתקרבים

 

מיכאל הגיע לטיפול כשהיה בן שש וחצי. במפגש הראשון לקח שלוש בובות, הושיב אותן על האסלה, צעק: "אתן מלוכלכות, עסוקות בפיפי שלכן. לכו מכאן!" וזרק את בית הבובות.  

המקרה והשם משמש כדוגמה ואינו קשור למטופלי.

 מיכאל הגיע לטיפול בהמלצת הגננת. בגן היה אלים ולא היו לו חברים. בבית, בכה בקלות והגיב באלימות על מצבים שנראו להוריו כלא משמעותיים. ההוריו הרבו לנסוע לחו"ל בלעדיו ולגבי הרטבות הלילה שלו ציינו שלעיתים רחוקות "בורח לו", אבל זה לא עניין גדול.

המפגש עם מיכאל והשיחה עם ההורים חשפה פער בין עוצמת חוויותיו של מיכאל לחשיבות שהוריו מייחסים אליהן, כשהדוגמא המרכזית היא בעיית ההרטבה שעלתה במרכז עולמו של בנם וכלל לא היתה משמעותית עבורם.  

אופן ההתמודדות של מיכאל בגן ובבית גרמו למיכאל סבל וללא טיפול קשייו יכלו להחריף ולגרום לקשיים נוספים הקשורים לביטחונו העצמי וליחסיו עם הסביבה. ישנם מקרים נורמטיביים שהורים מתמודדים עמם בתקופות שונות של ההתפתחות ילדם ולעיתים כל שהם צריכים לעשות הוא לקחת כמה צעדים אחורה להתבונן בהם ולהתאים את הורותם לילדם ולצרכיו. 

  רוצים להבין את ילדיכם?

קחו כיסא נח וצפו בילדיכם משחקים. כשילדיכם משחקים, מחליפים דמויות או נותנים תפקידים לצעצועיהם התבוננו בהתרחשות במשחק ואל תמהרו לקחת תפקיד. אחרי שקצת חשתם מה מתרחש במשחק, בקשו מילדיכם לתת לכם תפקיד ושאלו מה עליכם לעשות. במקרים בהם ילדכם ירגישו שנוכחותכם נעימה ושעמדתכם אינה ביקורתית או לימודית הם יסכימו להכניסכם לעולמם הרגשי. ברגע שנכנסתם לעולם המשחק, הישארו בעולם המשחק, אל תנסו ללמד כיצד הדברים מתרחשים בעולם האמיתי, פשוט שחקו ותנו לו לחוות את רגשותיו ולהתנסות בעולם באמצעות עולם המשחק הסימבולי. עולם זה מאפשר לילדים להפוך רגשות למשהו מציאותי  שאפשר להתבונן בו. ספיידרמן, בובספוג או בובה מבוישת שעושה צרכים קמים לתחייה ודרכן מתאמנים הילדים בדרכי התמודדות,  מאמנים את יכולותיהם הרגשיות, את ביטחונם העצמי ואת גמישותם. 

 בטיפול, מיכאל שיחק את משחק הדמות בשירותים במשך תקופה ארוכה. בכל פעם היה נותן למטפל תפקיד אחר ודרכה בחן זווית אחרת להתבונן במצב שלו.  לעיתים המטפל שיחק את הבובה שעושה פיפי.  תפקידה על פי מיכאל, היה להיות טיפשית, שלא מצליחה לשלוט על עצמה וסופה שתעוף מהבית.  תפקיד זה נתן למטפל אפשרות לבטא את הפחד של מיכאל שבגלל שהוא מרטיב, הוריו נוסעים הרבה ושאם זה ימשיך כך הם אולי לא ירצו אותו יותר.   כמטפלים והורים במשחק אנו יכולים להשתמש בדמויות השונות להעלות קשיים ויתרונות שכל תפקיד מיצג וכך הבובה שעשתה את צרכיה הביעה בעזרת המטפל את הבושה, נדודי השינה שזה גורם לה והעצבנות שנובעת מתחושת הפחד שאולי לא ירצו אותה.

באחד המפגשים הוסיף מיכאל חתול למשחק.  החתול נתן ביטוי ליצרי החיה, שעושה את צרכיה מתי והיכן שהיא צריכה ומקבלים אותה כפי שהיא. החתול אפשר למיכאל לבטא את שאלותיו לגבי גבולות ואת רצונו שיאהבו אותו ללא תנאי כפי שאוהבים חתול שעושה כרצונו.  ביטוי רגשותיהם של הדמויות מאפשר לילד להבין את החוויה שלו.  ילד לא מבין מדוע הוא עושה את צרכיו. הוא לא יודע מה מלחיץ אותו, הוא מתנהג באלימות כי הוא לא יודע אמצעים אחרים להתמודדות. אנחנו עוזרים לו לעשות סדר בעולם.

 עולם הילדים ועולם ההורים

בטיפול, מיכאל שיחק את תסכוליו בעולמו הילדי וההורים, באמצעות המטפל למדו להתייחס לבנם כילד, שעושה את צעדיו הראשונים בהכרת העולם, שאינו יודע שהוריו יחזרו אם הם נעלמים בלי הכנה, שנעלב כשאוכלים לו את הסוכרייה או כשמבטיחים לו משהו ולא מקיימים ושמתבייש כשהוא עושה צרכים במיטה. ההורים שנסעו הרבה לחו"ל, החלו להבין את הפרשנות של מיכאל לנסיעותיהם כנטישה על רקע חוסר שביעות רצון והסבירו למיכאל לפני כל נסיעה, את סיבת הנסיעה, הכירו בקושי של מיכאל לשלוט בצרכיו וחיזקו אותו בכך שאמרו לו את רגשותיהם הבלתי מותנים כלפיו.  הם הפחיתו את נסיעותיהם המשותפות. כשנסעו, השאירו לו מכתבים לכל יום, התקשרו ועשו איתו פעילויות שבועיות. במקביל בעולם המשחק, בהתערבות המטפל, הבובות החלו לשפר את דימוין העצמי וכך גם מיכאל.  ההורים הבינו שיש סיבה להתנהגויות של מיכאל שבעבר נראו להם חסרות הגיון ושהכעס, והתסכול שהוא מוציא על ילדים אחרים הוא בעצם הכעס שלו על עצמו ועליהם, ושהחרדה שלו מעשיית צרכים קשורה לחוסר ההתאמה של התנהגותם כלפיו.  (חשוב לציין שלפני תחילת הטיפול נשלל הקשר הפיזיולוגי לתופעת ההרטבה)

 אפשרו לילדיכם חוויות אמנות חיוביות. התבוננו על האופן בו הם יוצרים ללא התערבות.

בציורו הראשון בטיפול מיכאל תוך כדי ציור קרע את הנייר ושבר את צבעי הפנדה ובעקבות זאת החל לקרוע ולשבור חפצים.  מהתנהגותו נראה שהוא מאבד שליטה, אולם בפועל מיכאל נבהל מהכוח, מההרסנות ומחוסר השליטה שלו וחש שוב את הבושה שחווה בנושא הצרכים.  במפגשים, הותאמו החומרים ליכולותיו על מנת לתת לו תחושה של הצלחה והפעילויות אפשרו לו להוציא את כוחותיו ויצירתיותו באופן מובנה ומהנה.

הורים, דאגו לתת לילדיכם צבעים ודפים המתאימים ליכולותיהם המוטורים והקוגניטיביים על מנת שיתאפשרו להם חוויות חיוביות. במקרה של מיכאל, שהמוטוריקה העדינה אצלו לא היתה בשלה, נייר בריסטול עבה, שלא נקרע בנקל וצבעי פנדה שיאפשרו לו להוציא את האנרגיה שלו ולחוות חוויה של הצלחה  ללא הרס. בבית, במידה והצבעים ישברו והדפים יקרעו דאגו להעביר לילדיכם תחושה שזה בסדר, נסו לאמן אותם בהנאה ואתגרו אותם בכייף.  מיכאל לאחר מספר חודשים למד איך להחזיק את הצבע חזק וחלש, החל להבחין באפשרויות היצירתיות השונות ולבקש חומרים מתאימים לפי צרכיו.

 מתעלים כעסים בפעילות משותפת

אחת הפעילויות המשפחתיות שעזרו למיכאל לתעל את זעמו ואת האנרגיה הרבה שהיתה בתוכו היתה בניית פוף. במשך 5 שבועות פעמיים בשבוע קרע מיכאל בחברת הוריו חתיכות עיתונים גדולות. קריעת הנייר המבוקרת לימדה את מיכאל שהוריו יכולים ליהנות מהאנרגיות הרבות שלו ושהוא יכול ליהנות ולהשתולל בלי לפגוע. בכל פעם שקרע את הנייר, הנייר הקרוע הוכנס לתוך חתיכת בד ענקית עד שהקרעים התווספו והפכו לפוף גדול, שההורים תפרו וסגרו. מיכאל הפנה את זעמו למקומות מתועלים, השתמש באנרגיות שלו לצרכים חיוביים ויצר להנאתו.  ההרטבה והאלימות פסקו, בטחונו העצמי התעצם והוא התפנה ליצירת קשרים חיוביים עם בני גילו.

 

 

קבוצת אבות לילדים הומוסקסואלים ולסביות

קבוצת האבות לילדים הומוסקסואלים ולסביות היא קבוצה יחודית שמטרתה לתת  מידע ומקום שעונה על הצרכים היחודיים לגברים.  לכתבה בטיים אווט

Timeout -orit

ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה

לאילוסטרציה בלבד, גיא בן 5.2

לאילוסטרציה בלבד, גיא בן 5.2

תקציר שלבי התפתחות הציור על פי יהודה רימרמן בספרו "ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה" 1995

 1.5 4 שנים

השרבוט

תנועות שהולכות ומתעדנות עם התפתחותו של הילד. קווי השרבוט תחילה בלתי מכוונים וחסרי צורה לעיתים מכנה הילד את קשקושיו בשמות (מפני שראה שכך עושים המבוגרים) אך אין לו שליטה על תוצאות פעילויותיו. במשך הזמן הילד משרבט בתנועות מכוונות יותר תוך שכלול תנועת ידו וחזרה על תנועה קודמת עד שמגיעה לשליטה (חלוקת שטח תכנון ושיטה) לעבר ציור הדיוקן הראשון (ציור צורני). השרבוט נחשב ליסוד ראשוני בכתיבה וציור.  הטלת קווים וכתמים בהשפעת דחפים מוטורים, חלקם ספונטנים ומקצתם מודעים. בתחילה השרבוט מהווה פעילות מוטורית הגורמת לילד הנאה. בגיל 3 מצטרף לשרבוט הגורם הרצוני התיעודי וגוברת שאיפתו למצוא בפעילותו הגרפית ביטוי עצמי. השרבוט חשוב בהתפתחות של הילד, הוא מאמן את הזיכרון החזותי, את כושר החיקוי, מלמד להתמצא בעולם של קווים וצבעים ומשפר את ההתאמה בין היד לעין.

 4-5 שנים

השלב הטרום סכימאטי

ציון הציור בשם, ישנו מרחק רב בין העצמים והדמויות במציאות להמחשתם. שינוי כוונות הילד בעת הציור בהשפעת אסוציאציות שונות אופיינית בשלב זה. הקו הופך מאמצעי למטרה בפני עצמה.

לאילוסטרציה בלבד, דניה בת 6.54-9 שנים

הסכימה

(הריכוז בציור נמוך (10-15 דקות) הילד למד את היסודות החשובים של הציור: קו ומעגל ומוכן לקראת הציור הצורני. לאחר ניסוי ואימון רב הוא יצייר דמות ראשונה: צרוף של מעגל וקווים ישרים מכוונים כלפי מטה – יצור אנושי.  דמות האדם היא הנושא הראשון והחשוב ביצירותיו. הסכימה הילדותית היא ציור מופשט, רישום ידיעות על העצם, על פי הזיכרון ולא תמונה ריאלית. אם ידיעותיו גדולות הוא מתאר אותן בכמה סכמות אם הן דלות הוא משתמש באותה סכמה. התיאור הסכמתי תובע שכל אובייקט יופיע בשלמותו ושכל מרכיביו יראו לעין.  שמירה על שלמות הדמות או העצם נובעים ממהותה של הסכימה, רישום ידיעות על האובייקט המתואר.  הדמות עירומה, כוללת הוספת בגדים, כשרואים את אברי המין. בשלב זה קיימת התייחסות לסדר וארגון במרחב בציור. בגיל 6 הדמויות והחפצים מתרכזים סביב קו הבסיס, לרוב בשוליים התחתונים של הדף. מגיל 7 הלך ופוחת תאור זה. את ראשית ההתייחסות למרחב יש לראות במתיחת קו האופק, בו מרחיק הילד את האדמה והרקע מן השוליים, זה יכול להגיע ל4 ספירות.  בין 6-9 היא נהפכת לדגם מגובש.

 9-11 שנים

הציור הטרום ריאליסטי

ילדים בשלב זה אינם מסתפקים בציור הסמכתי ומנסים לגלם את המציאות בסגנון ריאליסטי. מופיעות שתי מגמות: סכמאטית ומציאותית.  ילדים משתדלים לצייר את העולם כפי שהוא נראה, אך לא מוותרים לגמרי על העיצוב הסכמאטי המוכר.  ישנה חשיבות רבה ליחסים בין העצמים השונים.  תחילה הגודל יהיה ביחס למידת החשיבות שמיחס הילד לפרטים ולאחר מכן יתייחס אליהם בצורה אובייקטיבית ויגיע באורח טבעי לצורך בקביעת פרופורציה. בשלב זה הילד לא שומר על שלמות התיאור. שינוי בתפיסה המרחבית מאפשרת הבנת שקיפויות/ חלל/הסתרה של עצמים. הילד אינו מוותר על האינדיוידואלי והיחודי. ישנם ילדים החוזרים על דגם מסוים בלי להתקדם ולשכלל אותו – סטריאוטיפים כאלה עפ"י רוב משמעותיים ומחייבים אבחון קפדני. קשיים טכניים לעיתים גורמים לילד להעדיף לא לצייר דמות אדם.

 11-14 שנים ואילך

הציור הריאליסטי

כושר התפיסה מתפתח ואתה יכולת הראיה הריאלית. כושר ראיה חד חשוב להתפתחות הכושר הגראפי אך אינו זהה עמו. התמודדות על תיאור דברים כפי שהם קשה ומייגעת. הביקורת כלפי עצמם והחברה מאוד דקדקנית. על סף המעבר מציור הנוסחה לציור המציאותי נעצרת ההתקדמות הגראפית של רוב הילדים. יכולת הביטוי הגראפי אינו חופף לתפיסתו של הילד וידיעותיו והדבר גורם לו לאי נוחות ואכזבה.

 

 

דילמות מחדר המורים

מה את אוהבת בה?

רוני בת ה-12, ילדה חברותית ומלאת חיים. כשהתחילה את בית הספר חלמה בשיעורים והתקשתה לעמוד בקצב הכיתה. ביה"ס המליץ על אבחון, אך המשפחה סירבה והתייחסה להמלצה כאל התנערות של בית הספר. בכיתה ג', הוריה נפרדו ומצבה בביה"ס החריף. בכיתה ו' אובחנה ובשלב זה מורתה חסרת האונים פנתה לפסיכולוגית של בית הספר .

המורה: אני לא יודעת מה לעשות עם רוני? היא ממש ירדה מהפסים. היא ממש חוצפנית.
הפסיכולוגית: מה קרה?
המורה: היא לא יושבת לרגע, לא מסיימת אף תרגיל.
הפסיכולוגית: היא תזזיתית?
המורה: כן, היא כל הזמן מדברת וזזה.
הפסיכולוגית: אולי קשה לה להתרכז?
המורה: כן. היא מפריעה כל כך עד שהזזתי אותה, כפי שביקשו באבחון, לשורה הראשונה.
היא יושבת מול הלוח, מאחורי. ככה אני לא רואה אותה.
הפסיכולוגית: אז את לא רואה אותה?
נעמה המורה: לא.
הפסיכולוגית: היא אובחנה עם הפרעת קשב וריכוז?
המורה: ברור!
הפסיכולוגית: אז יש לה הפרעת קשב וריכוז.
המורה: אני יודעת מה זה הפרעת קשב וריכוז! אבל היא עושה רעש ללא הפסקה. זה לא יתכן. היא לא נרגעת לרגע. היא הורסת לי את הכיתה.
הפסיכולוגית: יש שיעור שהיא אוהבת?
המורה: לא יודעת.
הפסיכולוגית: יש משהו שהיא אוהבת?
המורה: לא יודעת, היא רק עושה רעש, היא מפגרת בחומר. אין לי מושג איך היא הגיעה לכאן.
פסיכולוגית: מה את אוהבת בה?
המורה: לא יודעת. גם הילדים לא אוהבים אותה. היא לא מסתדרת עם אף אחד ובבית שלה אין עם מי לדבר.

המקרה הוא להדגמה בלבד ולקוח ממצבים אליהם נחשפתי במשך השנים, במערכות ציבוריות שונות ובמערכת החינוך. הדמויות לא קשורות לבית ספר מסוים והסיפור הוא רק אמצעי להעלאת נושאים לדיון ולמציאת פתרונות

איפה הילד?
המקרה של רוני מבטא תסכול רב מערכתי בו רוני היא הקורבן המרכזי. רוני לא מובנת בבית, הוריה לא מעורבים, המערכת לא תומכת והמורה עומדת לבדה ללא כלים מול התלמידה. המורה מבינה שלרוני יש הפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית, אך נראה שקיים פער בין התפיסה התיאורטית שלה לגבי הפרעת קשב וריכוז לבין הכלים שיש לה להתמודד עם התופעה בשטח. היינו, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, מוסחות, פעילות יתר, התחצפויות, קושי באינטראקציות בין אישיות, קשיים בלמידה ואי השתתפות בלימודים או בפעולות חברתיות.

ישנם מורים במערכת החינוך המיוחד שלמדו את הנושא ומבינים אותו לעומק, ומורים אחרים שהרחיבו את ידיעותיהם בנושא זה או בנושאים אחרים כמו אספרגר, תאומים או ילדים מחוננים, אך באופן מערכתי מורה זו אינה המורה היחידה, שלא מקבלת תמיכה ומשאבים ולא יודעת כיצד להתמודד עם הקשיים מולם עומדת אותה תלמידה. משרד החינוך פועל להעברת תוכניות השתלמות וערכות למידה למורים בנושא הפרעת קשב וריכוז, אך הדרך ארוכה ובינתיים ילדים רבים יעברו בבית הספר הממלכתי ללא מענה ראוי. לכן, להורים שילדיהם נמצאים כעת במערכת ואין להם הזמן לחכות עד שמערכת החינוך תתעדכן, מומלץ להיות אחראים, לצבור ידע בתחום ולשתף פעולה עם המורים באופן פורה וחכם, כך שילדיכם יגיעו לתוצאות המירביות.
ד"ר שמחה צ'סנר, פסיכולוג קליני, במאמרו "הדרמה של הילד עם הפרעת קשב וריכוז" 2008 טוען שילדים עם הפרעת קשב וריכוז מאתגרים את המערכת הלימודית עקב העובדה שהם נולדים עם מזג נוירולוגי שאינו מותאם לסגנון ולקשב של הרבה כיתות לימוד. הם זקוקים לקצב מהיר של גירויים מהסביבה, הוראות ברורות ומוחשיות, והשמת גבולות ברורים מאוד, וכשמורה אינו קשוב לצרכים אלה הם אינם מקבלים סיפוק לצורכיהם. לכן, הורים ומורים הכירו את ילדיכם, השתמשו באנשי צוות מקצועיים על מנת להבין איך להציב לילדיכם גבולות ולהיות ברורים לגבי מה שאתם מצפים ולימדו מה יכול לעזור להם להתרכז: ציור, קימה, החלפת משימות כל 20 דקות, הרכבת מערכי שיעור מודולאריים, התאמת חוברת שתאפשר סיפוקים והצלחות, יצירת הזדמנויות מכוונות שיאפשרו לילד להיות פעיל פיזית בשיעור כמו לצאת מהכיתה להביא ציוד, לכתוב על הלוח כשהמטרה היא שזה לא יחווה כעונש, שזה יאפשר להוציא אנרגיה, לעודד קשב ולתת לילד תחושה שהוא חלק מהכיתה, שותף וחשוב.

הפרעת קשב וריכוז אינה התמודדות שצריך להתבייש בה. יש ילדים שזקוקים למשקפיים ויש ילדים כמו רוני הזקוקים לעזרים אחרים. ישנם אמצעים שעוזרים לריכוז משום שהם מצמצמים את הגירויים הסביבתיים, אולם לא תמיד על חשבון קשר עין עם המורה המאפשר לילד חיזוק והזמנה מחודשת לחזור ולהתרכז בשיעור ולא במחיר בידוד מוחלט מהכיתה, כפי שנעשה במקרה של רוני. המורה צריך להתייחס להמלצות האבחון אך לשקול את צעדיו לפי הצרכים הכלליים של הכיתה ולדינאמיקות החברתיות בתוכה. חשוב לשמור על כבודו של התלמיד וחשוב להבין שלילד עדיף לא להבין מה קורה בשיעור להתפרץ, להתחצף ולהיחשב כ"מגניב", מאשר שיצעקו עליו ושירגיש כלא מוצלח.

בימינו הסיכוי שיהיה למורה לפחות ילד אחד עם הפרעת קשב וריכוז גבוה, ולכן חשוב שכל ביה"ס ומוריו ימצאו את השיטות היעילות והמתאימות להם, ולאופיים על מנת להכיר את הילד ולהוציא את הטוב שבו. המערכת חייבת להתייעל אבל עוינות ואכזבה ממנה לא יעזרו ולכן על ההורה לעזור בכך.
כמורים, ערכו תצפיות על הילד. בדקו מה מעניין אותו? מה מסיח את דעתו? מה מעורר בו חרדה? מה מאפשר לו להתרכז? ומהן נטיותיו? על מנת להעניק לילדים למידה מפרה ומעצימה. ככלל, ילדים לא תמיד מגיבים ולומדים באופן שהיינו רוצים וכהורים, וכמחנכים מטרתנו להכיר ולהבין את הילד על מנת ליצור הנעה פנימית, רצון וחשק ללמוד.

כהורים, מומלץ להגיע אל בית הספר עם רצון לשיתוף פעולה שיניב רעיונות ודרכים לפתרון קשיים. ידע הקשור לייחודיותו של ילדיכם, אהבותיו, המוטיבציות שלו והיכרות ההורים עם הילד באופן שלא בא לידי ביטוי בבית הספר, עשויים לעזור למורים בדרכי התמודדותם עם ילדיכם. לטובת הילדים, עזרו למורים להבין את ילדיכם.
מניסיוני, במקרים רבים המורים רוצים לעזור, אך כמו ההורים גם הם מתקשים למצוא את הפתרון לבד. הניורולוג מרטין קוטצר, בספרו "לחיות בלי ברקסים" (2008) על הפרעת קשב וריכוז, מבין את תסכול ההורים ושואל הורים, ונראה לי שיכול להפנות שאלה זו גם למורים: מדוע אתם מצפים מילדכם להיות היחיד המשתדל ומצליח להפעיל שליטה עצמית? מדוע אתם מצפים מהיחיד שמוכר כסובל מלקות פיזיולוגית להישאר רגוע ולהיות היחידי העובד על המשימה? מה אתנו? אתם עלולים לענות: "טוב, אני כה המום ומתוח על ידי הסביבה שקשה להישאר בשליטה." ברוך הבא למועדון! זוהי החוויה שגם ילדך חווה. אתה לא תסכים שהוא ישתמש בתירוץ זה…
עימות וויכוחים של הורים ומורים עשויים לתת לילד תחושה שהוא אשם, שבית הספר וההורים לא יכולים להכיל אותו ובכך ליצור תחושה של ארעיות וחוסר שייכות. מפגשים קבועים בין ההורים והמורים, לא בשעות חירום ותוכנית עבודה משותפת עם זמנים קבועים, ומטרות ברורות וריאליות יאפשרו לתלמיד, לבית הספר ולהורים לתחושת סיפוק, גאווה והתקדמות.