ילדים משחקים, הורים מתבוננים ומתקרבים

 

מיכאל הגיע לטיפול כשהיה בן שש וחצי. במפגש הראשון לקח שלוש בובות, הושיב אותן על האסלה, צעק: "אתן מלוכלכות, עסוקות בפיפי שלכן. לכו מכאן!" וזרק את בית הבובות.  

המקרה והשם משמש כדוגמה ואינו קשור למטופלי.

 מיכאל הגיע לטיפול בהמלצת הגננת. בגן היה אלים ולא היו לו חברים. בבית, בכה בקלות והגיב באלימות על מצבים שנראו להוריו כלא משמעותיים. ההוריו הרבו לנסוע לחו"ל בלעדיו ולגבי הרטבות הלילה שלו ציינו שלעיתים רחוקות "בורח לו", אבל זה לא עניין גדול.

המפגש עם מיכאל והשיחה עם ההורים חשפה פער בין עוצמת חוויותיו של מיכאל לחשיבות שהוריו מייחסים אליהן, כשהדוגמא המרכזית היא בעיית ההרטבה שעלתה במרכז עולמו של בנם וכלל לא היתה משמעותית עבורם.  

אופן ההתמודדות של מיכאל בגן ובבית גרמו למיכאל סבל וללא טיפול קשייו יכלו להחריף ולגרום לקשיים נוספים הקשורים לביטחונו העצמי וליחסיו עם הסביבה. ישנם מקרים נורמטיביים שהורים מתמודדים עמם בתקופות שונות של ההתפתחות ילדם ולעיתים כל שהם צריכים לעשות הוא לקחת כמה צעדים אחורה להתבונן בהם ולהתאים את הורותם לילדם ולצרכיו. 

  רוצים להבין את ילדיכם?

קחו כיסא נח וצפו בילדיכם משחקים. כשילדיכם משחקים, מחליפים דמויות או נותנים תפקידים לצעצועיהם התבוננו בהתרחשות במשחק ואל תמהרו לקחת תפקיד. אחרי שקצת חשתם מה מתרחש במשחק, בקשו מילדיכם לתת לכם תפקיד ושאלו מה עליכם לעשות. במקרים בהם ילדכם ירגישו שנוכחותכם נעימה ושעמדתכם אינה ביקורתית או לימודית הם יסכימו להכניסכם לעולמם הרגשי. ברגע שנכנסתם לעולם המשחק, הישארו בעולם המשחק, אל תנסו ללמד כיצד הדברים מתרחשים בעולם האמיתי, פשוט שחקו ותנו לו לחוות את רגשותיו ולהתנסות בעולם באמצעות עולם המשחק הסימבולי. עולם זה מאפשר לילדים להפוך רגשות למשהו מציאותי  שאפשר להתבונן בו. ספיידרמן, בובספוג או בובה מבוישת שעושה צרכים קמים לתחייה ודרכן מתאמנים הילדים בדרכי התמודדות,  מאמנים את יכולותיהם הרגשיות, את ביטחונם העצמי ואת גמישותם. 

 בטיפול, מיכאל שיחק את משחק הדמות בשירותים במשך תקופה ארוכה. בכל פעם היה נותן למטפל תפקיד אחר ודרכה בחן זווית אחרת להתבונן במצב שלו.  לעיתים המטפל שיחק את הבובה שעושה פיפי.  תפקידה על פי מיכאל, היה להיות טיפשית, שלא מצליחה לשלוט על עצמה וסופה שתעוף מהבית.  תפקיד זה נתן למטפל אפשרות לבטא את הפחד של מיכאל שבגלל שהוא מרטיב, הוריו נוסעים הרבה ושאם זה ימשיך כך הם אולי לא ירצו אותו יותר.   כמטפלים והורים במשחק אנו יכולים להשתמש בדמויות השונות להעלות קשיים ויתרונות שכל תפקיד מיצג וכך הבובה שעשתה את צרכיה הביעה בעזרת המטפל את הבושה, נדודי השינה שזה גורם לה והעצבנות שנובעת מתחושת הפחד שאולי לא ירצו אותה.

באחד המפגשים הוסיף מיכאל חתול למשחק.  החתול נתן ביטוי ליצרי החיה, שעושה את צרכיה מתי והיכן שהיא צריכה ומקבלים אותה כפי שהיא. החתול אפשר למיכאל לבטא את שאלותיו לגבי גבולות ואת רצונו שיאהבו אותו ללא תנאי כפי שאוהבים חתול שעושה כרצונו.  ביטוי רגשותיהם של הדמויות מאפשר לילד להבין את החוויה שלו.  ילד לא מבין מדוע הוא עושה את צרכיו. הוא לא יודע מה מלחיץ אותו, הוא מתנהג באלימות כי הוא לא יודע אמצעים אחרים להתמודדות. אנחנו עוזרים לו לעשות סדר בעולם.

 עולם הילדים ועולם ההורים

בטיפול, מיכאל שיחק את תסכוליו בעולמו הילדי וההורים, באמצעות המטפל למדו להתייחס לבנם כילד, שעושה את צעדיו הראשונים בהכרת העולם, שאינו יודע שהוריו יחזרו אם הם נעלמים בלי הכנה, שנעלב כשאוכלים לו את הסוכרייה או כשמבטיחים לו משהו ולא מקיימים ושמתבייש כשהוא עושה צרכים במיטה. ההורים שנסעו הרבה לחו"ל, החלו להבין את הפרשנות של מיכאל לנסיעותיהם כנטישה על רקע חוסר שביעות רצון והסבירו למיכאל לפני כל נסיעה, את סיבת הנסיעה, הכירו בקושי של מיכאל לשלוט בצרכיו וחיזקו אותו בכך שאמרו לו את רגשותיהם הבלתי מותנים כלפיו.  הם הפחיתו את נסיעותיהם המשותפות. כשנסעו, השאירו לו מכתבים לכל יום, התקשרו ועשו איתו פעילויות שבועיות. במקביל בעולם המשחק, בהתערבות המטפל, הבובות החלו לשפר את דימוין העצמי וכך גם מיכאל.  ההורים הבינו שיש סיבה להתנהגויות של מיכאל שבעבר נראו להם חסרות הגיון ושהכעס, והתסכול שהוא מוציא על ילדים אחרים הוא בעצם הכעס שלו על עצמו ועליהם, ושהחרדה שלו מעשיית צרכים קשורה לחוסר ההתאמה של התנהגותם כלפיו.  (חשוב לציין שלפני תחילת הטיפול נשלל הקשר הפיזיולוגי לתופעת ההרטבה)

 אפשרו לילדיכם חוויות אמנות חיוביות. התבוננו על האופן בו הם יוצרים ללא התערבות.

בציורו הראשון בטיפול מיכאל תוך כדי ציור קרע את הנייר ושבר את צבעי הפנדה ובעקבות זאת החל לקרוע ולשבור חפצים.  מהתנהגותו נראה שהוא מאבד שליטה, אולם בפועל מיכאל נבהל מהכוח, מההרסנות ומחוסר השליטה שלו וחש שוב את הבושה שחווה בנושא הצרכים.  במפגשים, הותאמו החומרים ליכולותיו על מנת לתת לו תחושה של הצלחה והפעילויות אפשרו לו להוציא את כוחותיו ויצירתיותו באופן מובנה ומהנה.

הורים, דאגו לתת לילדיכם צבעים ודפים המתאימים ליכולותיהם המוטורים והקוגניטיביים על מנת שיתאפשרו להם חוויות חיוביות. במקרה של מיכאל, שהמוטוריקה העדינה אצלו לא היתה בשלה, נייר בריסטול עבה, שלא נקרע בנקל וצבעי פנדה שיאפשרו לו להוציא את האנרגיה שלו ולחוות חוויה של הצלחה  ללא הרס. בבית, במידה והצבעים ישברו והדפים יקרעו דאגו להעביר לילדיכם תחושה שזה בסדר, נסו לאמן אותם בהנאה ואתגרו אותם בכייף.  מיכאל לאחר מספר חודשים למד איך להחזיק את הצבע חזק וחלש, החל להבחין באפשרויות היצירתיות השונות ולבקש חומרים מתאימים לפי צרכיו.

 מתעלים כעסים בפעילות משותפת

אחת הפעילויות המשפחתיות שעזרו למיכאל לתעל את זעמו ואת האנרגיה הרבה שהיתה בתוכו היתה בניית פוף. במשך 5 שבועות פעמיים בשבוע קרע מיכאל בחברת הוריו חתיכות עיתונים גדולות. קריעת הנייר המבוקרת לימדה את מיכאל שהוריו יכולים ליהנות מהאנרגיות הרבות שלו ושהוא יכול ליהנות ולהשתולל בלי לפגוע. בכל פעם שקרע את הנייר, הנייר הקרוע הוכנס לתוך חתיכת בד ענקית עד שהקרעים התווספו והפכו לפוף גדול, שההורים תפרו וסגרו. מיכאל הפנה את זעמו למקומות מתועלים, השתמש באנרגיות שלו לצרכים חיוביים ויצר להנאתו.  ההרטבה והאלימות פסקו, בטחונו העצמי התעצם והוא התפנה ליצירת קשרים חיוביים עם בני גילו.

 

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ילדים משחקים, הורים מתבוננים ומתקרבים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s