מתגרשים – פורסם ב xnet

הכתבה פורסמה באקסנט ב-12.5.2011

"זו כבר הפעם השנייה שיש לי את אותו החלום. חנוכה. אמא באה עם סופגניות לאבא. עברו כבר שנתיים מאז שהתגרשו וזו הפעם הראשונה שאנחנו חוגגים ביחד. אני זוכרת שעלינו במדרגות והם התחילו לצעוק, הסופגניות נפלו על הרצפה ואבא גירש את אמא מהבית. אני לא זוכרת יותר כלום. רק שאני וסהר עמדנו בחדר המדרגות ולא ידענו אל מי ללכת".

 בגיל 16, שמונה שנים אחרי הגירושים, לירן התחילה טיפול כשבטחונה העצמי נמוך מאוד והיא מתקשה לסמוך על אחרים. לפני הגירושים הוריה התווכחו מולה על כל דבר ותמיד היו צעקות. כשהתגרשו, האווירה בין ההורים נותרה מתוחה.

 עבור ילדים קטנים ובוגרים, גירושי ההורים והמעבר לחיים בבתים נפרדים, עשויים להיות חוויה קשה. בעוד ההורים עברו תהליך של פרידה לפני הגירושים, הילדים מתעוררים לפתע למציאות חדשה. כיצד עליהם להתנהג, האם הם עדיין אהובים? מציאת שלוותם המחודשת לא תמיד פשוטה ומהירה כל כך?

כללי עשה:

1. רק האמת: ספרו לילדיכם את האמת בנושא הגירושים, חסכו את הפרטים הלא נעימים והתאימו את הסיפור לגילאי הילדים.

2. הגנים נשארים איתכם: עזבתם את בן הזוג, אבל לא את התכונות שלו שהועברו לילדיכם המשותפים. זכרו שהילדים זקוקים לשימור הדימוי החיובי של שניכם. לכן, התמקדו בצדדים החיוביים של גרושכם. דברים שליליים שנאמרים על ההורה השני פוגעים בילדיכם, מעליבים את היקר לו ואת התכונות התורשתיות שהוא קיבל ממנו.

3. ביטחון: הראו את אהבתכם במעשים ולא רק במילים. ילדים חוששים לפעמים שאם אבא עזב את הבית, זה בגלל שהוא לא באמת אוהב אותם. על כן אמרו להם שאתם אוהבים אותם, אבל עשו גם מעשים שיתנו להם את תחושת הביטחון שכך הדבר.

4. לו"ז מסודר: יש להבהיר לילדים מתי בדיוק יתראו עם כל הורה. אם הילדים מביעים התנגדות, צריך לברר מה המניע. בגיל צעיר יתכן שהם לא אוהבים את האוכל. בגיל ההתבגרות יתכן שיש להם מסיבות ואירועים ובמקרה זה צריך להיות גמישים. במידה ולא נמצאה סיבת ההתנגדות, יתכן ששיחה עם גורם נטרלי תאפשר להם את העלאת הקשיים.

5. רגשות אשמה: ילדים מרגישים לפעמים שהוריהם נפרדו בגללם, כיוון שלא התנהגו יפה או שהמריבות סבו סביב ענייני החינוך שלהם. לכן, חשוב להסביר לילדים שההורים לא נפרדו בגללם ושהם גם לא יחזרו לחיות ביחד בגללם.

כללי אל תעשה:

1. תנו להם זמן: אל תפריזו בהערכת כושר ההסתגלות של ילדיכם. תנו להם זמן לעכל את החדש ואל תעמיסו עליהם התמודדויות נוספות.  אתם אלה שהחלטתם להתגרש והילדים לא עברו את התהליך שעברתם.

 2. צמצמו מתחים: אל תחשפו את ילדיכם לקונפליקטים ביניכם. ילדים חשים מתח גם אם אינם מראים זאת. הם אמנם לא תמיד יודעים מה הם חשים, אך הם מגיבים למתח באופנים שונים: התפרצויות זעם, בכי, נשיכות, קושי בקשב וריכוז.

3. ילדים הם ילדים: אל תתייחסו אל הילדים כאילו היו מבוגרים. הם לא מבינים את התכנים כפי שאתם מבינים אותם כמבוגרים.

4. המריבות הן שלכם: שדרו לילדיכם שהקשר איתם חשוב לכם ואל תשתמשו בהם כמניפולציה נגד ההורה השני. אל תאמרו דברים כמו: "אבא שלך תמיד לא שם שצריך אותו" או "היא תמיד עושה סיפור".

5. לאט לאט: אל תהפכו את ילדיכם לעצמאיים בין לילה. נכון, המציאות השתנתה, אבל ילדים צריכים מישהו שידריך אותם ויגדל אותם. אם אין ברירה לוו אותם בתהליך השינוי בהדרגתיות.

ועוד עצה אחת

חשבו על חמש תכונות חיוביות של הגרוש שלכם, כתבו אותן ונסו להיזכר ברגעים טובים שהיו לכם יחד. כעת, נסו להתמקד בהם בקשר החדש. גם אם הקשר ביניכם טוב, הדגשת הטוב תייצר אווירה נעימה יותר סביב המפגשים וסביב שיחות על ההורה האחר ותקל על המעברים של הילדים מבית לבית.

ומה עם לירן?

לירן החלה את הטיפול כשבטחונה העצמי נמוך מאוד והתקשתה לסמוך על אחרים. בטיפול באמנות לירן בנתה ופיסלה בתים והרסה אותם בכל פעם מסיבה אחרת. בטיפול מיעטה לדבר והפיסול היווה עבורה דרך לעבוד על הקושי בו היתה שרויה ובאמצעותו למצוא דרכים לפתרונו. במפגשים בחנה לירן שוב ושוב, באמצעות יצירותיה, את שברון ליבה וביתה. במשך המפגשים לירן עברה שלבים של אבל על המשפחה שלא תחזור להיות כפי שהיתה. יצירותיה אפשרו לה להראות לעצמה באופן מוחשי כיצד התנפץ ביתה.

 היצירה במקום מוגן וניטרלי איפשרה לה לעבד את הכאב ונתנה לה בטחון וכשחשה שהיא יכולה, החלה לנסות לאחות את השברים בניסיון לבנות משהו חדש ויציב. כתוצאה מכך חל שיפור ביכולתה של לירן לסמוך וליצור קשר. ביטחונה העצמי השתפר והזעם שהופנה כלפי עצמה הועבר ברובו לאמנות. הדרכת הורים אינטנסיבית עזרה להוריה לעקור מהשורש את התוקפנות שהופנתה כלפיה וכלפי אחיה וחייהם של כולם הפכו שקטים יותר.

מודעות פרסומת

איך תתמודדו עם אוטיזם פורסם ב xnet

 רועי אובחן עם הפרעה התפתחותית בלתי משויכת, אבחנה הניתנת כאשר יש תופעות המזוהות עם אוטיזם, אבל לא מתקיימים כל התנאים הדרושים לאבחנה של אוטיזם "קלאסי".

 מהו אוטיזם?

הקשת האוטיסטית כוללת מכלול של חסכים המתבטאים באופני תקשורת, התנהגות ותפיסות חברתיות. היא מאגדת בתוכה את ההגדרות: אוטיזם, תסמונת רט, אספרגר, PDD והפרעה התפתחותית בלתי משויכת. מאחר והתסמינים של לקויות הספקטרום האוטיסטי כל כך מגוונים, יש צורך באבחנה שתיעשה על ידי צוות רב-מקצועי בעל ידע נרחב על לקויות הספקטרום.

 על מנת להגיע לאבחון מתייחסים להיסטוריה הרפואית, ההתפתחותית וההתנהגותית ולקריטריונים המוגדרים במגדיר הפסיכיאטריה, ה- DSM. כיום לא נמצא טיפול ש"מרפא אוטיזם". הטיפולים השונים מורכבים מטכניקות משולבות המותאמות למטופל ומטרתן לשפר את איכות תחומי החיים השונים.

xnet –  לקריאת הכתבה ב

סעיד קשוע "אל תירה בי אני יכול להיות מצחיק פורסם בפסיכולוגיה עברית"

סקירת המפגש "הומור בעת מלחמה", שנערך בתל-אביב ב-27.2.2011 במסגרת סדרת ההרצאות "חסד ההתמרה במעשה הטיפול ובמלאכת החיים" של האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות.

לקריאת המאמר באתר פסיכולוגיה עברית

ביום ההרצאה חלפתי על פני הפגנה של "תנו לחיות לחיות". איש מחופש לתרנגולת הסתובב בין המפגינים ופוסטרים גדולים של תרנגולות כלואות בכלובים התנוססו בשדרה. אישה עצרה אותי ושאלה: "מה זה?", השבתי: "הם רוצים שיהיה לתרנגולות יותר טוב." האישה פרצה בצחוק ותרגמה לבן זוגה, בערבית. בן זוגה אף הוא פרץ בצחוק מתגלגל ושאל: "אז איפה יגורו?". הסברתי, אך נראה היה שהנושא משעשע בעיניהם ומיד שאלו: "ומה עם האנשים?", עמדתי לענות אך צחוקם המתגלגל היה מדבק ופרצתי אף אני בצחוק. שלושתנו עמדנו באמצע הרחוב וצחקנו. החיבור היה מיידי והתחלנו לדבר. הם סיפרו שהם פליטים, ובנימה מתנצלת הוסיפו שהם גם מוסלמים. לא הבנתי מדוע מוסלמיותם רלוונטית. הם הוסיפו ואמרו שהגיעו לישראל לפני כמה חודשים, שהם גרים ברחוב, ללא אישורי עבודה ושלא ראו את ילדיהם מאז שהגיעו לכאן. מצאתי את עצמי חסרת מילים. כשהבנתי את הצחוק שלהם על מגורם של התרנגולות התביישתי. ההומור מוסס את הגדרות הזהות, ולרגע אפשר לכולנו להרגיש כתרנגולות כלואות בעולם הגדול. הומור זה הפך להישרדותם האמיתית של שני האנשים, שעוררו בי אמפתיה וגרמו לי להתקשר לכל גורם אפשרי בניסיון לעזור להם.

בכתבה זו אביא את התרשמותי מהמפגש של האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות בו הרצה הסופר, העיתונאי והתסריטאי סייד קשוע על "הומור בעת מלחמה". היה זה מפגש שלישי מתוך סדרת "מפגשים בצוותא" המוקדשים לנושא ההתמרות, כפי שנוסחו על-ידי קוהוט במאמרו משנת 1966, "צורות והתמרות של נרקיסיזם". במאמר מתאר קוהוט את ההתמרה כחריגה מהמבנה האישי של העצמי, כך שבנוסף להתמקדות בצרכים האישיים של הפרט, מתפתחת אצלו יכולת להיפתח אל האחר ואל הסביבה, ולחוות את העצמי כחלק מעולם רחב יותר. באופן זה נחלץ העצמי מתביעותיו הגרנדיוזיות הקשורות לצרכיו האישיים, ופונה לאידיאליוּת, לקיום שהוא מעבר להגדרות מבניות, כפי שמתגלם בביטוי Trans-formation , דהיינו, "מעֵבר לצורה". "המצב ההתמרתי" מאפשר קיום של חמלה, התבוננות אמפתית ומשוּקעוּת בזולת. קוהוט טבע חמישה מצבי עצמי של התמרה, הנחשבים על ידיו "כרווָחים של האני וכהישגים של האישיות": יצירתיות, אמפתיה, קבלת חלופיות החיים, חכמה, והומור.

ההרצאה החלה בפתיח קצר של המנחה איריס גבריאלי-רחבי על "התמרת ההומור". לפי קוהוט, אדם זקוק לניצוץ של הומור כהגנה מפני הטירוף, וכאמצעי להתייצבות מול המוות – התייצבות המהולה בעצב ובמלנכוליה של מי שמקבל את מגבלות חייו. ההומור אליבא דקוהוט יכול להרחיב את הנפש והרוח, ולהביא לשלווה. המפגש עם סייד קשוע – כאמור – עסק בהתמרת ההומור.

במבוכה קלה קיבל קשוע את הבמה להרצאה חופשית, ללא שאלות מנחות, עד סוף המפגש. בהרצאתו סיפר על התפתחות ההומור בחייו ועל תחושותיו לגבי הכתיבה ההומוריסטית ולגבי כתיבת הפרוזה. כבר במשפטים הראשונים להרצאתו הורגש שהוא חש בעין הבוחנת של הצופים, אותם כינה: "שבט פסיכולוגיית העצמי". הוא התייחס בהומור לפרשנויות האפשריות שיינתנו לדבריו ואף התבדח ואמר שאם לא יהיה טוב בהרצאה הוא יתנקם בנו בטורו השבועי.

קשוע אמר בתחילת ההרצאה: "אני אדבר על עצמי ואני מקווה שזה יתאים לקוהוט בדרך זו או אחרת"; אולם בעוד קוהוט רואה בהומור אמצעי להתמוססות הגדרות הזהות וטרנספורמציה לאזורי תודעה נעלים יותר, נראה היה שעבור קשוע, דווקא כתיבה של פרוזה היא המאפשרת לו לתחושתו להיכנס למצב תודעה גבוה יותר, טרנספורמטיבי – יותר מאשר הכתיבה לטור ההומוריסט או לסדרת הטלוויזיה הקומית. הלחץ לספק תכנים לטור או להגיע לרייטינג גבוה בטלוויזיה, סיפר, משפיעים על תודעתו, בעוד כתיבת הפרוזה היא מסע ארוך שבו הוא מרגיש יותר מחובר לעצמו. הוא הסביר שבכתיבה הזאת הוא בונה עולמות, ולכן רמת הדיוק שלו חייבת להיות גדולה יותר, דבר שמוביל אותו להיכנס לתודעה אחרת. נראה שבניסיונותיו של קשוע להכיר ולכתוב את גיבורי ספריו הוא מתייחס להתמרה נוספת של קוהוט – האמפתיה: היות זולתעצמי אמפתי תוך ביטול גבולות הנפרדות האישית.

קשוע סיפר על תפקיד ההומור עבורו כערבי במדינה המוגדרת כמדינה יהודית והכותב בעברית. בין השאר סיפר שבגיל 15 עבר ללמוד בפנימייה שכל הילדים בה היו יהודים; המעבר היה קשה: המקום היה זר לחלוטין מבחינת שפה ותרבות, וההומור היה דרכו להתמודד עם המצב. על כתיבת הטור קשוע סיפר שיהודים חושדים לעתים שההומור בטור הוא רק מסווה, ושהעמדה הפוליטית אשר הוא מביע בכתיבתו היא למעשה סוס טרויאני שמטרתו להפיל את האויב. לתחושתו, כמה מהקוראים היהודים מחכים שימעד ושתתגלה ה"אמת" בנוגע לתחושותיו כלפי היהודים. "נראה שהיהודים מתייחסים להומור שלי כאילו הוא מסיכה", אמר קשוע. ספרו הראשון, עם זאת, חטף ביקורות קשות דווקא מקוראים ערבים מעיר הולדתו טירה, משום שצחק בו על נושאים שאסור היה לצחוק עליהם – ועוד בשפה של "האויב".

קשוע מספר שמשני הצדדים מאשימים אותו בכך שיש לו הומור ישראלי, אך הוא לא מבין מדוע; לדעתו זהו הומור של מיעוטים, הומור של התגוננות: "אל תירה בי, אני יכול להיות מצחיק." הוא תוהה כמה זה עוזר להתגונן דרך הומור: "אולי זה יהפוך את הטרנספר ליותר נח?". קשוע פסימי לגבי יכולתו של ההומור לעזור לפתור בעיות. בזמן מלחמה ואירועים אלימים אחרים, לדבריו, הוא מתקשה לעסוק בהומור, מפני שהוא חש שהומור לא מתאים ברגעים כאלה. העיסוק בהומור בהקשר של מלחמה הביאה להתפוגגותו המהירה של ההומור, והשאירה את הקהל עם מועקתה של המציאות המזרח תיכונית העגומה. נדמה היה שתחושת העצבות וחוסר האונים גברה על יכולת ההומור להתמרה. בשלב השאלות והתגובות מהקהל, נראה היה שרבים רצו לנחם את קשוע על אוזלת היד שהוא חש לנוכח ההבנה שכתיבתו לא תביא לפתרון המצב. ובכל זאת, קשוע סיפר שבאמצעות ההומור הוא מצליח לעתים להעלות תכנים ביקורתיים שקשה לקהל לשאת כשהם מובעים באופן אחר.

לקראת סוף ההרצאה התוודה קשוע שהוא גר בין יהודים ולא מרגיש בטוח בלילות, ושגם במגזר הערבי הוא אינו מקובל, בשל כתיבתו בעברית ועל נושאים לא מקובלים בחברה הערבית. אולם בהרצאה נראה שלמרות הקושי האישי והספקות בדרכו, קשוע חי את חייו ביצירתיות, אמפתיה, אומץ לב והומור רב שמרחיבים את השיח, כשהוא ממשיך לכתוב בניואנסים אנושיים. תוכניתו "עבודה ערבית", שמביעה ביקורת וגם חמלה כלפי שני הצדדים, מגיעה לסלונם של ערבים ויהודים כאחד. קשוע ציין שהביקורת וחוסר ההבנה של החברה הערבית לכתיבתו הובילו אותו למצב של חשש לחייו, אך לאחרונה מזמינים אותו לרדיו ולהרצאות בערבית, ונראה לו שיש תזוזה חיובית לקראת הבנה של עמדתו וקבלה של כתיבתו. נראה אם כן שבזכות אומץ הלב והאמפתיה קשוע בכל זאת מצליח לפתוח דלתות לשיח תרבותי אחר.

תחושתי במפגש עם קשוע דמתה לתחושה במפגש עם הזוג בהפגנה של "תנו לחיות לחיות", אך הפעם לא הייתי לבדי. ניכר היה שהקהל חש מועקה דומה וניסה לעזור, לעודד, להחמיא ולפאר עד שקשוע אמר: "די, תמשיכו!". "אם כל אחד יהיה נרקסיסט ויהיה עסוק רק בענייניו", טען, "העולם יהיה טוב יותר", והוסיף שתחושת הגדלות מסבירה לו את מעשיו של קדאפי בלוב. בנימה זו שב ההומור לחדר ואיתו התקווה.

מקורות

קוהוט, ה. (2007 [1966]). צורות והתמרות של נרקיסיזם ב: פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם. ישראל: תולעת ספרים, האיגוד לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות, עמ' 123-149.

טיפול באמנות והקשת האוטיסטית

טיפול באמנות והקשת האוטיסטית ASD

כמטפלת באומנות אני מאמינה שיצירתיות היא כוח מניע בחיים.  ככל שאנו יצירתיים, היצירתיות מניעה אותנו וככל שהיא קיימת בחיינו היא ממלאת אותם.  כל אדם יצירתי באופן זה או אחר.  יש שאוהבים לצייר, אחרים לנגן, לשחק עם בובות, להשתעשע במתמטיקה, לשחק בשח או כדורסל.  הקשת האוטיסטית כוללת ספקטרום של אופני התנהגות, תקשורת וסגנון חשיבתי וחברתי. להורה התמודדות עם ילד בעל אופני תקשורת לא מוכרים מצריך כלים ומקורות כוח שבמקרים רבים אינם ברורים מאליהם וצריכים לפתחם.  באמנות יוצרים ומתקשרים גם ללא מילים, בגוף, בצליל, בצבע ובחומר.  בשפה חדשה שמתגבשת בין שני אנשים תוך כדי הטיפול.  

קולות מתוך הקהילה

דונה וויליאמס סופרת ואמנית אוטיסטית בתפקוד גבוה שספריה תורגמו לשפות רבות, מתארת בספרה "אף אחד בשום מקום"  את החוויה המנותקת, את חוסר האונים שבו היתה שרויה בשל חוסר הידיעה של מה האחרים מצפים ממנה.  היא מתארת כיצד קולות האנשים מבחוץ הטרידו אותה וכיצד היתה נאלצת לענות על מנת "להיפטר" מהם ומהצורך לצאת מעולמה.

""מה את חושבת שאת עושה?" הגיח פתאום הקול ומאחר וידעתי שאני חייבת לענות על מנת להיפטר מהקול הטורדני, הייתי מתפשרת ועונה: "מה את חושבת שאת עושה" …"אל תחזרי על כל דבר שאני אומרת" זעק הקול. מרגישה שעלי לענות, הייתי אומרת: "אל תחזרי על כל דבר שאני אומרת" –  סתירה – לא היה לי מושג למה מצפים ממני"."

כשמדובר באוטיזם כדאי לבדוק איך אנשי הקהילה רואים את הדברים ולמה הם זקוקים מאיתנו. 

ג'ים סינקלייר, פעיל זכויות אוטיסטי וממרכזיה של הרשת האוטיסטית הבינלאומית, פרסם בשנת 1993 את המאמר "אל תתאבלו עלינו". סינקלייר מבין את קשייהם של הורים לילדים אוטיסטים ובמקביל מבקש מהם לא להתאבל עליהם אלא לראות את מי שהם, להבין אותם, לתרגם עבורם את העולם ולתמוך בהם. 

הוא כותב: "אתם לא איבדתם ילד לאוטיזם"…"אל תתאבלו עלינו"…"הבט בילד האוטיסטי שלך שוב ואמור לעצמך: "זה איננו הילד שצפיתי לו ושנערכתי לו.  זהו ילד חוצן אשר נחת בחיי במקרה.  אני לא יודע מי הילד הזה או מה הוא יהיה בעתיד.  אבל אני יודע שזהו ילד, נטוש בעולם זר, בלי הורים מסוגו לדאוג לו.  הוא צריך משהו שידאג לו, שילמד אותו, שיתרגם עבורו ושיתמוך בו".

 התבוננות בפרטים הקטנים

ישנם קריטריונים לאבחון ילד על הקשת האוטיסטית.  האבחון חשוב ובטיפול נתייחס אליו אולם כל ילד יראה לנו בדרכו למה הוא זקוק. בטיפול באמנות, כמו בהורות אנו מסתכלים על הילד, קשובים לצרכיו ומתאימים את צפיותינו לתפיסותיו וליכולותיו ובמקביל מנסים גם ללמד אותו, לתווך את העולם עבורו ולאתגר אותו. 

הפרעת קשב וטיפול תרופתי?

אתחיל בכך שאני מטפלת באמנות ובנושא תרופות אני רק מדווחת מהשטח ואין בפוסט זה כהמלצה לכיוון כלשהו. ישנו דיון נוקב בנושא הטיפול התרופתי ודעות ההורים, המורים, המטפלים והרופאים נעות בין אנטי מוחלט לכך שהוא הכרחי ביותר וכהורה קשה להחליט באיזו שיטה לבחור. מה שבטוח הוא שאם ילד אובחן או שנראה שהוא רגיש לסביבתו ודעתו מוסחת לפני הדיון התרופתי צריך לשנות הרגלי חיים שיכולים לעזור בשיפור איכות חייו וחייה של המשפחה כולה. סידור הבית באופן שאינו מסיח את הדעת, כיבוי טלוויזיה על מנת לאפשר זמן ריכוז, למידת דרכים להתמודד עם הצרכים המיוחדים של התופעה והשקעת זמן עם הילד בפעילות שהוא טוב בה הנותנת דגש על בניית בטחונו העצמי עשויים לעזור. כמו כן, בבחירת בית הספר יש לתת את תשומת הלב לאווירה בתוכו (אקוסטיקה/חלל/גישת צוות בית הספר), לבדוק אילו דגשים לימודיים מתאימים לתחומי העניין של הילד כמו טבע, אומנות ומדעים על מנת להקל עליו את המפגש עם בית הספר.  במידה ואין אפשרות לבחור את בית הספר ניתן לגייס תמיכה בבית הספר ממורת עזר (מתי"א), יועצת ומהמטפלים השונים בתוך המערכת. לעיתים "מבצע הקשב הכולל" עוזר לילד ואין צורך בטיפול התרופתי. במצבים אחרים ה"מבצע" טובעני מידי ולהורים אין זמן או יכולת לעמוד בו או שהילד במצוקה גדולה והשינויים בחיים אינם מספיקים להקל עליו. במקרים אלה במידה והוחלט על טיפול תרופתי ישנן מספר תרופות שממתנות את ההיפראקטיביות והאימפולסיביות ועוזרות לילד/מבוגר להתרכז בפעילותו בבית הספר/עבודה. משך ההשפעה נקבע לפי סוג התרופה ולפי מנגנון השחרור שלה. התאמת סוג התרופה נעשית לפי משך ההשפעה הדרוש למטופל ולפי קצב חילוף החומרים האישי שלו. חשוב להדגיש שהטיפול אינו בהפרעה עצמה אלא בתסמינים שלה. הטיפול נועד להקל על הלוקה בה ללמוד, לעבוד ולשמור על קשרים חברתיים. אם הוחלט על תרופות ואם לאוו הפתרונות הטיפוליים במצב הם חלקיים ויש צורך לקבץ פתרונות שונים, כלומר תמיכה לימודית, עזרה רגשית, חוגים מעצימים (כמו ספורט להיפראקטיבים שאוהבים ספורט) כדי לשפר את איכות החיים והתפקוד של המתמודד.

 לידע כללי, התרופות הנפוצות הן ריטלין וקונצרטה.

 ריטלין: ממשפחת האמפטמין. תופעות שכיחות בתחילת הטיפול: ירידה בתאבון ונדודי שינה. משך ההשפעה: 4-8 שעות.

ריטלין "רגיל" בעל השפעה של עד 4 שעות: כדורים במינון של 10 מ"ג, מהם נרשמים מינונים של 5 מ"ג ועד 20 מ"ג למנה, בהתאם לגיל ולמשקל הגוף.

ריטלין לשחרור מושהה (Ritalin SR) בעל השפעה של עד 8 שעות: גלולות של 20 מ"ג, בתוספת חומרים בלתי פעילים, שמטרתם לבקר על שחרור החומר הפעיל.

(Ritalin LA) ריטלין לשחרור ארוך טווח

קונצרטה: משך ההשפעה: עד 12 שעות. שמה המסחרי לסוג  חדש של מתילפנידאט המשתחרר מהתרופה בשחרור מושהה. נהוג לקחת אותה בבוקר כדי שלא תפריע להירדם בלילה. מינון התרופה בדם מיד לאחר נטילתה הוא נמוך, והוא עולה בהדרגה עד שמגיע לשיא כעבור 8 שעות. קיימות טבליות קונצרטה בארבעה מינונים – 18 ,36,27 ו-54 מ"ג חומר פעיל.

ילדים משחקים, הורים מתבוננים ומתקרבים

 

מיכאל הגיע לטיפול כשהיה בן שש וחצי. במפגש הראשון לקח שלוש בובות, הושיב אותן על האסלה, צעק: "אתן מלוכלכות, עסוקות בפיפי שלכן. לכו מכאן!" וזרק את בית הבובות.  

המקרה והשם משמש כדוגמה ואינו קשור למטופלי.

 מיכאל הגיע לטיפול בהמלצת הגננת. בגן היה אלים ולא היו לו חברים. בבית, בכה בקלות והגיב באלימות על מצבים שנראו להוריו כלא משמעותיים. ההוריו הרבו לנסוע לחו"ל בלעדיו ולגבי הרטבות הלילה שלו ציינו שלעיתים רחוקות "בורח לו", אבל זה לא עניין גדול.

המפגש עם מיכאל והשיחה עם ההורים חשפה פער בין עוצמת חוויותיו של מיכאל לחשיבות שהוריו מייחסים אליהן, כשהדוגמא המרכזית היא בעיית ההרטבה שעלתה במרכז עולמו של בנם וכלל לא היתה משמעותית עבורם.  

אופן ההתמודדות של מיכאל בגן ובבית גרמו למיכאל סבל וללא טיפול קשייו יכלו להחריף ולגרום לקשיים נוספים הקשורים לביטחונו העצמי וליחסיו עם הסביבה. ישנם מקרים נורמטיביים שהורים מתמודדים עמם בתקופות שונות של ההתפתחות ילדם ולעיתים כל שהם צריכים לעשות הוא לקחת כמה צעדים אחורה להתבונן בהם ולהתאים את הורותם לילדם ולצרכיו. 

  רוצים להבין את ילדיכם?

קחו כיסא נח וצפו בילדיכם משחקים. כשילדיכם משחקים, מחליפים דמויות או נותנים תפקידים לצעצועיהם התבוננו בהתרחשות במשחק ואל תמהרו לקחת תפקיד. אחרי שקצת חשתם מה מתרחש במשחק, בקשו מילדיכם לתת לכם תפקיד ושאלו מה עליכם לעשות. במקרים בהם ילדכם ירגישו שנוכחותכם נעימה ושעמדתכם אינה ביקורתית או לימודית הם יסכימו להכניסכם לעולמם הרגשי. ברגע שנכנסתם לעולם המשחק, הישארו בעולם המשחק, אל תנסו ללמד כיצד הדברים מתרחשים בעולם האמיתי, פשוט שחקו ותנו לו לחוות את רגשותיו ולהתנסות בעולם באמצעות עולם המשחק הסימבולי. עולם זה מאפשר לילדים להפוך רגשות למשהו מציאותי  שאפשר להתבונן בו. ספיידרמן, בובספוג או בובה מבוישת שעושה צרכים קמים לתחייה ודרכן מתאמנים הילדים בדרכי התמודדות,  מאמנים את יכולותיהם הרגשיות, את ביטחונם העצמי ואת גמישותם. 

 בטיפול, מיכאל שיחק את משחק הדמות בשירותים במשך תקופה ארוכה. בכל פעם היה נותן למטפל תפקיד אחר ודרכה בחן זווית אחרת להתבונן במצב שלו.  לעיתים המטפל שיחק את הבובה שעושה פיפי.  תפקידה על פי מיכאל, היה להיות טיפשית, שלא מצליחה לשלוט על עצמה וסופה שתעוף מהבית.  תפקיד זה נתן למטפל אפשרות לבטא את הפחד של מיכאל שבגלל שהוא מרטיב, הוריו נוסעים הרבה ושאם זה ימשיך כך הם אולי לא ירצו אותו יותר.   כמטפלים והורים במשחק אנו יכולים להשתמש בדמויות השונות להעלות קשיים ויתרונות שכל תפקיד מיצג וכך הבובה שעשתה את צרכיה הביעה בעזרת המטפל את הבושה, נדודי השינה שזה גורם לה והעצבנות שנובעת מתחושת הפחד שאולי לא ירצו אותה.

באחד המפגשים הוסיף מיכאל חתול למשחק.  החתול נתן ביטוי ליצרי החיה, שעושה את צרכיה מתי והיכן שהיא צריכה ומקבלים אותה כפי שהיא. החתול אפשר למיכאל לבטא את שאלותיו לגבי גבולות ואת רצונו שיאהבו אותו ללא תנאי כפי שאוהבים חתול שעושה כרצונו.  ביטוי רגשותיהם של הדמויות מאפשר לילד להבין את החוויה שלו.  ילד לא מבין מדוע הוא עושה את צרכיו. הוא לא יודע מה מלחיץ אותו, הוא מתנהג באלימות כי הוא לא יודע אמצעים אחרים להתמודדות. אנחנו עוזרים לו לעשות סדר בעולם.

 עולם הילדים ועולם ההורים

בטיפול, מיכאל שיחק את תסכוליו בעולמו הילדי וההורים, באמצעות המטפל למדו להתייחס לבנם כילד, שעושה את צעדיו הראשונים בהכרת העולם, שאינו יודע שהוריו יחזרו אם הם נעלמים בלי הכנה, שנעלב כשאוכלים לו את הסוכרייה או כשמבטיחים לו משהו ולא מקיימים ושמתבייש כשהוא עושה צרכים במיטה. ההורים שנסעו הרבה לחו"ל, החלו להבין את הפרשנות של מיכאל לנסיעותיהם כנטישה על רקע חוסר שביעות רצון והסבירו למיכאל לפני כל נסיעה, את סיבת הנסיעה, הכירו בקושי של מיכאל לשלוט בצרכיו וחיזקו אותו בכך שאמרו לו את רגשותיהם הבלתי מותנים כלפיו.  הם הפחיתו את נסיעותיהם המשותפות. כשנסעו, השאירו לו מכתבים לכל יום, התקשרו ועשו איתו פעילויות שבועיות. במקביל בעולם המשחק, בהתערבות המטפל, הבובות החלו לשפר את דימוין העצמי וכך גם מיכאל.  ההורים הבינו שיש סיבה להתנהגויות של מיכאל שבעבר נראו להם חסרות הגיון ושהכעס, והתסכול שהוא מוציא על ילדים אחרים הוא בעצם הכעס שלו על עצמו ועליהם, ושהחרדה שלו מעשיית צרכים קשורה לחוסר ההתאמה של התנהגותם כלפיו.  (חשוב לציין שלפני תחילת הטיפול נשלל הקשר הפיזיולוגי לתופעת ההרטבה)

 אפשרו לילדיכם חוויות אמנות חיוביות. התבוננו על האופן בו הם יוצרים ללא התערבות.

בציורו הראשון בטיפול מיכאל תוך כדי ציור קרע את הנייר ושבר את צבעי הפנדה ובעקבות זאת החל לקרוע ולשבור חפצים.  מהתנהגותו נראה שהוא מאבד שליטה, אולם בפועל מיכאל נבהל מהכוח, מההרסנות ומחוסר השליטה שלו וחש שוב את הבושה שחווה בנושא הצרכים.  במפגשים, הותאמו החומרים ליכולותיו על מנת לתת לו תחושה של הצלחה והפעילויות אפשרו לו להוציא את כוחותיו ויצירתיותו באופן מובנה ומהנה.

הורים, דאגו לתת לילדיכם צבעים ודפים המתאימים ליכולותיהם המוטורים והקוגניטיביים על מנת שיתאפשרו להם חוויות חיוביות. במקרה של מיכאל, שהמוטוריקה העדינה אצלו לא היתה בשלה, נייר בריסטול עבה, שלא נקרע בנקל וצבעי פנדה שיאפשרו לו להוציא את האנרגיה שלו ולחוות חוויה של הצלחה  ללא הרס. בבית, במידה והצבעים ישברו והדפים יקרעו דאגו להעביר לילדיכם תחושה שזה בסדר, נסו לאמן אותם בהנאה ואתגרו אותם בכייף.  מיכאל לאחר מספר חודשים למד איך להחזיק את הצבע חזק וחלש, החל להבחין באפשרויות היצירתיות השונות ולבקש חומרים מתאימים לפי צרכיו.

 מתעלים כעסים בפעילות משותפת

אחת הפעילויות המשפחתיות שעזרו למיכאל לתעל את זעמו ואת האנרגיה הרבה שהיתה בתוכו היתה בניית פוף. במשך 5 שבועות פעמיים בשבוע קרע מיכאל בחברת הוריו חתיכות עיתונים גדולות. קריעת הנייר המבוקרת לימדה את מיכאל שהוריו יכולים ליהנות מהאנרגיות הרבות שלו ושהוא יכול ליהנות ולהשתולל בלי לפגוע. בכל פעם שקרע את הנייר, הנייר הקרוע הוכנס לתוך חתיכת בד ענקית עד שהקרעים התווספו והפכו לפוף גדול, שההורים תפרו וסגרו. מיכאל הפנה את זעמו למקומות מתועלים, השתמש באנרגיות שלו לצרכים חיוביים ויצר להנאתו.  ההרטבה והאלימות פסקו, בטחונו העצמי התעצם והוא התפנה ליצירת קשרים חיוביים עם בני גילו.

 

 

קבוצת אבות לילדים הומוסקסואלים ולסביות

קבוצת האבות לילדים הומוסקסואלים ולסביות היא קבוצה יחודית שמטרתה לתת  מידע ומקום שעונה על הצרכים היחודיים לגברים.  לכתבה בטיים אווט

Timeout -orit